הפרשת תרומות ומעשרות על ידי אפוטרופוס של קטנים

התשובה

ב"ה

בתשובה לשאלתך אודות הפרשת תרומות ומעשרות עבור אנשים חסרי דעת, שיש להם רכוש משלהם?

תשובה:

בדרך כלל במצב כזה מטבע הדברים לאנשים כאלו יש אדם שהוא אחראי עליהם ויש לו אף סמכויות ממוניות לנהל את רכושם, בין אם מדובר באחד מבני המשפחה, או שבית הדין ממנים עליהם אפוטרופוס שיטפל בכל צרכיהם הממוניים.

אדם כזה רשאי להפריש עבורם תרומות ומעשרות. חשוב לציין שלמרות שאנשים אלו אינם ברי חיוב, אך אסור לנו להאכיל אותם או לתת להם מאכלות אסורות בידינו. לכן פשוט שצריך לעשר את פירותיהם, והאפוטרופוס יכול לעשר עבורם את כל מה שהם זקוקים למאכל. ויתכן שכיוון שהוא אחראי על כל נכסיהם אזי הוא יכול לעשות כן מהיותו מנהל של נכסיהם, אף כדי למכור את סחורתם בכדי שיהיה להם פרנסה ברווח.

עיקרון זה מצאנו במשנה במס' גיטין (פ"ה מ"ד) שאפוטרופוס יכול להפריש תרומות ומעשרות מנכסי יתומים.

אלא שקיימת הגבלה על יכולת ההפרשה של האפוטרופסין כמפורש במס' קידושין (קידושין מא ע"ב) שם מובאת הלכתית שאפוטרופוס אינו יכול להפריש מנכסי יתומים.

מתוך כך כתבה הגמ' בגיטין (נב ע"א) שהוא יכול להפריש ואך ורק לצרכי אכילה של היתומים, ולדעת הירושלמי  (תרומות פ"א ה"א) ההיתר מוגבל ליתומים קטנים.

ונחלקו המפרשים האם מגבלה זו היא מדאורייתא או מדברי חכמים, כיוון שיתכן שמהתורה אין כלל מגבלה על האפוטרופוס ורק חכמים חששו שהוא יעשה ככל העולה על רוחו ולכן הם הגבילו אותו. (עפ"י רשב"א נב ע"א ד"ה מתני' יתומין; רמב"ם הל' תרומות פ"ד ה"י; רמב"ם הל' נחלות פי"א ה"ט; מהר"י קורקוס הל' תרומות פ"ד ה"י; כס"מ הל' תרומות פ"ד ה"י; פני משה תרומות פ"א ה"א ד"ה אלא, שו"ע יו"ד סי' שלא סעי' לח; ט"ז שם ס"ק כב; ביאור הגר"א שם ס"ק פז).

לכן ברור שכאשר מדובר באנשים שאין להם יכולת לטפל בעצמם, מעמדם ההלכתי מבחינה ממונית היא כמו יתומים קטנים, שניתן להפריש עבורם תרומות ומעשרות לצרכי אכילתם פשוט, אשר לדעת כל הפוסקים האפוטרופוס יכול לעשות זאת.

חשוב להדגיש שבימינו ישנם חרשים אילמים שהם מוגדרים כברי-דעת ובאופן פשוט שאם ברי הבנה בדברים משמעותיים יתכן שהם יוכלו להפריש תרומות מעשרות עבור עצמם, אך לענ"ד יצטרכו לדון בכל מקרה לגופו.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב