הפרשת תרומות ומעשרות מקליפות האבטיח על האבטיח

התשובה

הפרשה מקליפות פרי על הפרי תיתכן רק אם הקליפה אכילה בשעת הדחק[1], אפילו אם איננה טעימה כפרי עצמו. ההפרשה מהקליפה היא ככל ההפרשות שמפרישים מהרע על היפה בזמן הזה[2].

שאלה זו כבר נידונה בהקשר לפרי התפוז, אם אפשר להפריש גם מקליפות התפוז מכיוון שהן מאכל אדם. נראה פשוט שהחלק הלבן של התפוז והאשכולית נאכל, ואכן אנשים רבים אוכלים את החלק הלבן שבקליפות פירות הדר. לכן אפשר להחשיבו כחלק מהפרי. הדיון היה על החלק שלא נאכל – הקליפה הכתומה, שהיא נאכלת רק לאחר עיבודים מלאכותיים. בכך היו רבים שסברו שכיוון שניטע לצורך אכילה (לאחר עיבוד), יש לחלק הזה חשיבות של פרי, אפילו שלא נאכל באופן טבעי.[3] באבטיח נראה שלכו"ע החלק הקרוב לפרי נאכל לפעמים ואף לעיתים קרובות. וכל דבר שנאכל, הרי זה אוכל, ואפשר להפריש ממנו על האבטיח, אפילו שאין רבים אוכלים אותו אלא בשעת הדחק, ודינו כהפרשה מהרע על הטוב.[4] אבל ברור שהחלק הירוק החיצוני הוא בלתי אכיל; אין עושים ממנו מאכל, והחקלאי לא מחשיב אותו כחלק מהפרי. לכן אין להפריש ממנו. אומנם ייתכן שיש מעט אנשים שאוכלים את הקליפה הירוקה ג"כ. מדברי התוספתא (תרומות פ"י) למדנו שיש תרומה בקליפי אתרוג, כיוון שבני אותו המקום אכלו את הקליפה. אבל אם יש מספר מועט של אנשים שאוכלים, אין זה נחשב מנהג של מקום. כן מצאנו בהקשר לאיסור כלאי הכרם בקוצים, שבערביא נהגו להשתמש בקוצים, ולכן באותו מקום נקבע איסור כלאי הכרם בקוצים.[5] כך אם יהיה מקום שבו בני אדם אוכלים את הקליפה הירוקה של האבטיח, אפשר יהיה באותו מקום להפריש מהקליפה על הפרי, אבל כל זמן שאין לנו מקום כזה, אין להפריש מהקליפה הירוקה של האבטיח, אבל אפשר להפריש מהחלק הבהיר.

ברור שאין אנו יכולים לדייק מה נאכל ומה אינו נאכל, ועל כן אדם יכול לקחת בחשבון רק חלק מהקליפה של האבטיח, וידאג שבסה"כ יהיה לו בוודאי יותר מ-1% מהירק שאפשר לאכול אותו.

[1].     ר' רמב"ם הל' תרומות פ"ב ה"ב.

[2].     שו"ע סי' שלא סעי' נב.

[3].     ר' שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' א; המעשר והתרומה, בית האוצר פ"ג ס"ק לח.

[4].     ר' שו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' נב.

[5].     בבא בתרא קנו ע"ב; רמב"ם, הל' כלאיים פ"ה הי"ח; שו"ע יו"ד סי' רצו סעי' יד.