ברכת עלי סרפד, וזריעת טבל

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

1. השו"ע סי' רג סעי' ד כתב: "ועל פרות שמוציאין אילני סרק שהכל". ועל כך כתב המ"ב (סק ד): 

משנה ברורה סימן רג ס"ק ה
(ה) שהכל - [ח] דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דכמו עץ בעלמא נינהו [ט] ולא דמי לתותים שבס"א דחשובין עכ"פ פרי אף שגדילים נמי בסנה דהוא כאילן סרק דהם טובים לאכילה חיים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלין אלא שאין הענף מתקיים משנה לחברתה אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים וע"כ אינם חשובין בכלל פרי ואפילו בשלם ולכן מברך עליהם שהכל [י] ואגוזים קטנים הנלקטים בעצי היער שהם טובים לאכילה פרי גמור הוא ומברך ע"ז בפה"ע. וכן על [אגרע"ס] ובל"א (קאסטעה"ר בערי"ן) אף שגדילי' על קוצים נהגו העולם לברך בפה"ע אבל על פרי אדום שגדל על קוצים שקורין בל"א (האנפוטין) וכ"ש על המינים שגדל על אטדין וקורין בל"א (שלוים קערשין) ובלשון פולין (פיאניצעס) מברכין שהכל [יא] שאינן חשובין וגם שגדילין על אטדין:

דהיינו כל דבר שבני אדם לא אוכלים אותו כפי שהוא על אילן סרק מברכים עליו שהכל, אבל תותים אפילו שהוא גדל סרק כיוון שרגילים לאכלו מברכים עליו את ברכתו (עץ או אדמה). אבל בצמחי סרק שגדלים סרק ואין רגילות לאכלם ברכתם שהכל. ומכיוון שעלי סרפד אין רגילים לאכלם וגדלים סרק, ברכתם שהכל. אבל צנובר למרות שהוא גדל סרק, אבל כיוון שרגילים לאכלם ברכתם העץ, וכן תותים. וכן פסק השו"ע (סי' רד סעי' א) שעל "עשבי דדברא שאינם נזרעים" מברכים שהכל, והמ"ב (ס"ק יח) כתב שזה דין החמציץ שגדל מעצמו ואפילו אם בושל ונאכל יש לברך עליו שהכל. אמנם על חסה כיוון שרוב בני אדם אוכלים אותו, אפילו גדל מעצמו מברכים עליו "אדמה" וכן כתב הרב חיים ויטאל זצ"ל. 

2. ברור שכל עגבניה שלוקח את הזרעים וזורע הרי זה כזורע טבל, אבל אפילו דבר  שגודל לזרע ג"כ חייב, עיין מעשר פ"ו ה"ג. הקונה זרעים בחנות אין מברכים עליו מכיוון שאנו לא יודעים מהיכן הגיע, ואולי כבר עשרו עליו, ובייחוד בימינו שרוב הזרעים הם מחו"ל. לכן אם ברור שהם מחו"ל פטור מלעשר ואם ספק יש להפריש בלא ברכה. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי 

מכון התורה והארץ