תאורת גינה בשמיטה בעלת מטרה כפולה

התשובה

תאורה שנועדה להגברת הצימוח, מקובל להשתמש בה בחקלאות המתקדמת בעיקר כשמדובר בגידולי חממות, ומתירים להשתמש בה בשביעית לגידולים לצורך אוצר בית הדין.^[1] היתר זה מבוסס על דעת הפוסקים שניתן לבצע בשביעית גם מלאכות שמיועדות 'לאוקמי פירא' של פירות עתידיים,^[2] כלומר לדאוג לפירות עתידים לצמוח.^[3] אולם בגינה הפרטית אין להקל בפעולות שמטרתן ל'אוקמי פירא' ובוודאי לא בפעולות שמטרתן הגברת הצימוח.^[4] לכן פשוט שאסור להשתמש בשמיטה בגינה הפרטית בתאורה מיוחדת שכל מטרתה היא הגברת הצימוח העתידי. אך השאלה היא כיצד יש לנהוג במקרה שיש לאותה פעולה מטרה כפולה, כפי שיש בנידון שלנו, שמערכת התאורה החדשה נועדה גם להאיר את הגינה באור מיוחד, וגם להיטיב את הצמיחה של העצים והשיחים בגינה. אומנם מצאנו דיון בפוסקים לגבי ביצוע מלאכות חקלאיות בשמיטה שיש להן תוצאה כפולה שהיא גם 'לאוקמי' וגם 'לאברויי'. יש שאוסרים זאת בשאר המלאכות, אף אם בלי פעולות אלו ייגרם נזק ליבול, מלבד במלאכת ההשקייה שמתירים אותה לצורך 'אוקמי' אף שמטבעה היא גם מצמיחה.^[5]

למעשה, מתירים לבצע פעולות שמטרתן 'לאוקמי' אף שהן גם משביחות את הצמח,^[6] רק כשאין פעולה חלופית אחרת.^[7] לכן, כאשר יש בגינה תאורה רגילה, אין להתקין ולהפעיל בשמיטה תאורה מיוחדת שגם תשפיע על הגברת הצמיחה.

[1].    עפ"י קטיף שביעית מהדורת תשפ"א פרק מ סעי' כה סעי' 3.

[2].    עפ"י שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונטרס אחרון סי' ה ס"ק רנט, כיוון שהוא רשאי למנוע הפסד של הפירות של כלל ישראל, וכן שהפסד הפירות בעצי פרי נחשב נזק לעץ כדברי החזון איש, שביעית סי' כא ס"ק יד.

[3].    כן ביאר בספר שביעית להלכה ולמעשה פרק ג סעי' ו הע' 9; עפ"י טעמיו של החזו"א כמבואר בהע' הקודמת.

[4].    קטיף שביעית, מהדורת תשפ"א, פרק ט סעי' טז; וכדעת הסוברים שההיתר ל'אוקמי אילנא' הוא כפשוטו לשמור על העץ עצמו, ולא לשמור על הפירות, וכפי שפסק מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בשבת הארץ, פרק א ה"ה אות טז, ובקונטרס אחרון סי' י; שו"ת משפט כהן, סי' עז.

[5].    הרב בנימין זילבר זצ"ל, הלכות שביעית סי' א סעי' ה ס"ק כט, שאוסר ריסוס בשמן קייצי על העצים שלא יינזקו, כיוון שפעולה זו גם משביחה את העץ; ועי' בהלכות שביעית שם סעי' ז בביאור הלכה ד"ה להברות, שביאר את דבריו באומרו שהיתר 'אוקמי' אינו משום פסידא, אלא משום שאין זו 'מלאכה חשובה', ולכן אם המלאכה גם יוצרת צימוח, לא ניתן להתיר אותה מכיוון שהיא גם שומרת על העץ. וכן דעת משנת יוסף שביעית ח"א עמ' קכד-קכה.

[6].    כך דעת מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, שבת הארץ, קונטרס אחרון סי' יא, מהדורת מכון התורה והארץ ח"ב עמ' 755–756 ושם בהע' 10; אגרות הראי"ה, ח"ב אגרת תקנה עמ' קצג-קצד, בהתייחסו לחיתוך זמורות שלמות לצורך אוקמי; בטעם הדבר ראה בעוללות שביעית, נדפס בסיני תש"ה כרך יז; ניצני הארץ, ח"ו עמ' 62–63; וכן שבת הארץ, ח"ב עמ' 794–795; בהסברו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שכתב שאומנם בדרך כלל קיי"ל להלכה שמתירים 'דבר שאין מתכוון' בשבת ובשביעית רק כאשר אין ודאות שתיווצר מלאכה אסורה, אך אין מתירים זאת כאשר יש 'פסיק רישיה' שתבוצע בוודאות גם מלאכה אסורה. אך כאשר יש 'כוונה הופכית' למלאכת היתר, כגון מלאכה שנועדה 'לאוקמי אילנא', התייחסו אליה חכמים כפעולה המותרת ביסודה, ולא רק כפעולה אסורה עם חסרון כוונה, שאז לא ניתן להתיר כשיש 'פסיק רישיה'.

[7].    קטיף שביעית, שם פרק ט סעי' ט; עפ"י הרה"ג אברהם דוד רוזנטל זצ"ל כרם ציון, שביעית פרק ו ובגידולי ציון שם ס"ק ה; וראה שבת הארץ, פ"א ה"ה אות כז סעי' 2; וכך הורה לנו מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א.