התשובה
כידוע חג הפסח של השביעית הוא מועד ביעור מעשרות של השנה השישית. אם עבר אדם ולא ביער מטבעות של מעשר-שני, יש הסוברים שהוא יכול לעשות כן גם לאחר הזמן, בדומה לאדם שלא הביא קרבן בזמן – שאמנם הוא עובר על "בל תאחר" – אך הוא רשאי להביאו גם לאחר הזמן. לפיכך לדעה זו ניתן במקרה שלנו לפדות את כל המטבעות על מטבע אחת או על סוכר בשווה-פרוטה ואותם לאבד מן העולם.
אולם ההבנה המקובלת היא שמעשר-שני אחר זמן הביעור נאסר באכילה, ופקע ממנו דין מעשר-שני ונעשה דבר איסור שלא שייך בו פדיון. לפיכך עליו לאבד באופן ישיר את כל אותם מטבעות של מעשר-שני שנותרו ברשותו (עפ"י הודאת הארץ עמ' 71).
