בשבת הארץ חלק ב עמ’ 510 בתוספת שבת מובאת הדעה ששכיר הכתוב ברמב"ם שאסור לפרוע חובו מפירות שביעית הוא שכיר גוי ובהערה 34 כתוב שלדעה זו יוצא שההיתר לשלם לשכיר אם הוא בן בית הוא דוקא בגוי.
שאלתי היא מה הסברא להקל בשכיר גוי כשהוא בן בית ולהחמיר בשכיר ישראל שגם כשהוא בן בית אסור לפרוע לו בפירות שביעית?
בס"ד
שלום וברכת ד'
דעת המהר"י קורקוס היא ששכיר הרי הוא מתבטל לבית ולכן יכול לאכול מפ"ש, לעומת זאת יהודי איננו מתבטל ויש לו חשיבות וצריך לתת לא משכורת, ועל כן אם נותן ליהודי אוכל אין זה כחלק מבני הבית אלא הרי זה כפורע חובו.
בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום שבי דרום
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
