התשובה
ראשית יש לברר מה פירוש הדבר ש"יין הרי הוא כמבוער", ומתוך כך לבאר את הדין בשביעית.
א. יין בביעור מעשרות
יש שתי שיטות בפטור של תבשיל ויין מביעור מעשרות:
א. מדובר על תבשיל או יין של מע"ש שהם בעין, והם נחשבים כמבוערים מפני שמזדרזים לאכלם קודם שייפסדו[1]. וביין קיים טעם נוסף, שכן שותים ממנו הרבה[2].
ב. מדובר רק על יין ותבלין של מעשר שני המעורבים בתבשיל. לדעה זו, כשהם בעין - חייבים לבערם[3].
מפשט לשון הרמב"ם (מע"ש פי"א ה"ט) נראה שפוטר מביעור אף יין ותבשיל של מע"ש כשהם בעין[4]. אולם יש סוברים שאינו פוטר מביעור יין ותבשיל של מע"ש אלא כשהם בתערובת[5].
ב. יין בביעור שביעית
בשביעית לעומת זאת הדין שונה, שהרי פסק הרמב"ם שאם חרובין של שביעית נתנו טעם ביין של ששית, - יש לבער את היין בזמן ביעור החרובין, מפני שחובת ביעור היא אף על טעם של שביעית[6]. וכן פסק החכמת אדם (שערי צדק סי' יט סעי' כג) שיין של שביעית חובה לבערו בזמן ביעור הענבים[7].
[1] פשט הרמב"ם (בפיה"מ שם) בדין תבשיל, וכן פירש בדבריו המשנ"ר (שם). ועי' תוס' אנ"ש (שם) שהקשה על הרמב"ם. אמנם יש שלמדו בדבריו שמדובר בתערובת. עי' לקמן (הע' 5).
[2] 2. מלא"ש (מע"ש פ"ה מ"ו) בביאור הירושלמי בדין יין.
[3] ר"ש (שם פי' א'), רע"ב, תוי"ט, תוס' אנ"ש (שם) בשם מהר"א פולדא (לירושלמי שם).
[4] מתוך שהביא את לשון הירושלמי (שם) בסתמא, וכך נראה שלמדו הרדב"ז והכס"מ (שם).
[5] ישועות מלכו (קרית ארבע מע"ש פי"א ה"ט), ערוה"ש (סי' קלו סעי ט).
[6] כן פסק בהל' שמו"י (פ"ז הכ"ב). אף שבתוס' רעק"א (מע"ש פ"ה אות כ, שביעית פ"ט אות מג) השוה ביעור מעשרות לביעור שביעית, ולדעתו נתינת טעם מחייבת קדושת שביעית אך לא מחייבת את ביעור התבשיל, מאידך ס"ל שבשניהם אין פטור מביעור ביין כשהוא בעין. ועי' חכמת אדם (שערי צדק פרק יט סעי' יט, כב), "שבת הארץ" (שם אות א-ב).
[7] ועי' חזו"א (סי' טו ס"ק ז ד"ה ששאלת).
