כיצד פותרים את בעיית הגמירות דעת בהיתר מכירה?
הרי אדם לא דתי רואה בכך צחוק ודבר לא רציני והוא חותם על המסמך הזה כדי לקבל תעודת כשרות. ואפילו לאדם דתי ויר"ש קשה להסכים באמת למכירה הזאת, כי בניגוד למכירת חמץ בפסח שאם למשל יבוא גוי לאוסם ויבקש לקנות ביום אחד את כל החמץ שלהם תמורת תשלום מלא אז זה יחשב עבורם להישג מכירות אדיר ויתנו לו את החמץ ברצון. אבל אם יבואו לקיבוץ דתי ויבקשו מהם לעקור את כל הקרקעות שלהם ולמוסרם לערבי מי באמת יסכים לזה בלב שלם?
לא הצלחתי למצוא בפוסקים חומר על גמירות דעת בקניין. אם למשל אדם חותם על שטר מכירת חמץ או היתר מכירה ולא מאמין בזה, האם המכירה חלה?
גם במכירת חמץ יש בעיה של גמירות דעת במכירה הנעשית ע"י אנשים פרטיים על החמץ שבבתיהם. הרי הם אינם סוחרים המתכוונים באמת למכור את המלאי שבביתם, הם הרי מעוינים שהחמץ יישאר אצלם גם אחרי פסח.גם בין הסוחרים רבים מהם לא מתכוונים למכור באמת.
אולם מאחר והחזה תקף מבחינה משפטית דברים שבלב אינם דברים. גם במכירת קרקעות בשביעית החוזה תקף מבחינה משפטית
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
