התשובה
תחילה יש להבהיר שאין לשתי מחלוקות אלו כל קשר, ויתכן לפסוק באחד כהאי ובאחד כהאי, וכבר עמד על כך הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאין כאן קולי דהאי וקולי דהאי, שהרי אין קשר בין הפסקים, האם מכיוון שאני פוסק בנושא מסויים בהלכות שבת כדעה מסוימת עלי לפסוק כמותה בכל הלכות שבת? האם השו"ע והרמ"א לא דנו כל נושא לעצמו? (אא"כ אלו נושאים מקבילים ובעלי השפעה אחד על השני)
יתר על כן אמרתי שיש כאן ספק ואנו מצריכים גם היתר מכירה, וכפי שאמנם העירו בשם הגר"א נבנצאל שליט"א מדוע אנו מזקיקים היתר מכירה? וענינו שלמרות שדעת הגרש"ז זצ"ל (וכאן הבאתי את הסיפור שהדברים נאמרו לי) הייתה להקל אנו עדיין חוששים לדעות נוספות כדעת הגאונים טיקוצ'ינסקי, הגרצ"פ, צי"א זצ"ל, ולכן אנו מזקיקים גם היתר מכירה.
כל דבר יש לו התיחסות לגופו. ב"ה באוצר הארץ תומכים ת"ח גדולים בעלי כח הכרעה הלכתית, כל ארבעת הרבנים שחתמו על אוצר הארץ (ועוד רבנים שלא חתמו) הסכימו בשאלות אלו, ולא נשאר אלא כספק שאלת הייבוא והיתר מכירה בקיץ, ולכן אמנם לא הוכרעה שאלה זו, והיא נשארה פתוחה לכל רב.
על ההליכה לפי שיטה מסוימת כידוע כבר נשאלו הראשונים עיין שו"ת הרשב"א (ח"א רלג). ועל כן כל זמן שיש ת"ח בעלי יכולת הכרעה הם מכריעים, ולא צריך ללכת לפי שיטה אחת בלבד, אלא כל נושא נידון לגופו.
