קדושת שביעית ב"ריחאן"

התשובה

בתלמוד הירושלמי (שביעית פ"ז ה"ב) דנו בשאלה: "בשמים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית"? מספר הסברים הובאו לספקו של הירושלמי, ונביא שנים מהם:

הסבר א' של הספק: כיוון שקדושת שביעית חלה רק על צמחים הדומים לאוכל ("לכם לאכלה" – "דומיא דלאכלה" עפ"י גמ' סוכה מ ע"ב). לכן כפי שכל מיני מאכל שחלה עליו קדושת שביעית, המציאות היא שהם מתכלים תוך כדי ההנאה מהפ ("הנאתם וביעורם שווה") כך גם בצמחים שאינם מאכל תיתכן קדושת שביעית רק באם הם מתכלים תוך כדי השימוש בהם. לפי זה בבשמים לא תחול קדושת שביעית היות שהם מתכלים זמן רב לאחר השימוש בהם. אולם יתכן שהכלל "הנאתו וביעורו שווה" כמודד לחלות קדושת שביעית, בא להוציא צמחים שמתכלים כבר לפני השימוש בדומה לעצי הסקה, אך בשמים שבשעת ההנאה הם עדיין קיימים יתכן שתחול עליהם קדושת שביעית (רש"ס שביעית פ"ז ה"א).

הסבר ב' של הספק: קדושת שביעית חלה רק על צמחים שהשימוש בהם שווה לכל נפש כצביעת בגדים או כביסה (עפ"י דרשת הירושלמי פ"ז ה"א: "לכם לאכלה" – לכל צרכיכם", רמב"ם הל' שמיטו"י פ"ה ה"י), אך אולי השימוש בצמחי ריח אינו מוגדר כשווה לכל נפש אלא רק למפונקים (פירוש הניר לירושלמי שם, והחזו"א שביעית סי' יד ס"ק ט).

הדעה הרווחת בפוסקים שהספק לא נפשט. משום כך יש שרצו להקל בספק זה ככל ספק דרבנן, היות ששביעית בזמננו היא מדרבנן. אולם למעשה מקובל להחמיר בספק זה היות ומדובר בספק עקרוני באיסור תורה אף שבזמננו האיסור הוא רק מדרבנן (שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' רב ד"ה והנה לענין ורדים, שו"ת משנת יוסף ח"א סי' כד אות ג). אולם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי לג) נקט להקל גם למעשה במיני צמחים שרוב בני אדם אינם רגילים להריח אותם. כסיוע לדבריו הוא מסתמך על הרמב"ם שהשמיט את דברי הירושלמי הנ"ל. 

לעומתם כותב הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל (ספר השמיטה פרק ז' אות ד סעי' ד-ה ושם הע' 10) שהירושלמי בהמשך הסוגיה מכריע באופן ברור שיש קדושת שביעית בבשמים. לדעתו פשוט הדבר שכמו שדיני קדושת שביעית אינם מצטמצמים רק בצמחי המאכל אלא חלים גם על צמחים ששימושם המקובל הוא להנאות אחרות השוות לכל נפש (כגון כביסה וצביעה) הוא הדין שדיני שביעית חלים אף על צמחי ריח. 

הדעה הרווחת בפוסקים היא שיש להחמיר ולנהוג למעשה קדושת שביעית בצמחי ריח, רק מחמת הספק. אולם ב"ריחאן" קיימת סיבה נוספת לנהוג בו קדושת שביעית היות שכיום מגדלים אותו בהיקף מסחרי לצורך תיבול (הוא נקרא גם "בזיל").

אלא שעדיין קיימת שאלה מהו שלב הגידול הקובע את קדושת שביעית בצמחי ריח רב שנתיים שאין בהם פירות?

בצמחים או פרחים חד שנתיים המיועדים לריח – קדושת שביעית חלה עליהם (מספק) אם הם נלקטו בשביעית. כמו כן פרחי ריח הגדלים על שיחים רב שנתיים – קדושת השביעית חלה (מספק) על הפרחים שהניצן שלהם הופיע בשביעית (חנטה).

אולם ה"ריחאן" מסווג כאחד מצמחי הריח הרב שנתיים שגזעם מעוצה, אשר דינם להלכה כאילנות לכל דבר, לפיכך השאלה היא על פי מה תיקבע קדושת שביעית בעליו? יש מי שאומר שקדושת שביעית נקבעת עפ"י השנה שבה התחילו הענפים לצמוח, או עפ"י השנה שבה התחילו העלים לצמוח (קטיף שביעית פ"ו יד 2 והע' 29, משפטי ארץ פרק טו סעי' י). ויש שנקטו בפשטות ששלב יציאת העלים הוא הקובע. וכך מקובל לנהוג אף שמעיקר הדין יש כאן מספר ספקות להקל (ראה שו"ת משנת יוסף ח"א סי' כד, ח"ג סי' כב).

למעשה מספר שבועות אחר ראש-השנה יש לנהוג קדושת שביעית בעלי הריחאן, כיוון שתקופה קצרה אחר ראש-השנה צומחים עליו עלים חדשים עקב מזג האויר החם בתחילת השנה.