התשובה
קיימים מספר אופנים להתיר ניכוש עשבייה לפי סדר עדיפות מסוים, אך לא כל האופנים מותרים בכל המצבים.
תחילה נדון במקרים בהם הצורך להוצאת עשבים מהגינה, נועד לשמירה על הצמחים הטובים ("אוקמי אילנא") – אף אם הנזק עלול להיות רק בעתיד. במקרים אלו קיימות מספר אפשרויות, על פי סדר עדיפות הלכתי, כדלהלן:
עדיפות ראשונה - להימנע מניכוש אלא לרסס את העשבייה. כיוון שכפי הנראה פעולה זו אינה נחשבת עבודת קרקע אף שמגיעים על ידה לתוצאה הרצויה. ריסוס זה מותר גם להשמדת עשבים הראויים למאכל בהמה, ואין בכך הפסד צמחים הקדושים בקדושת שביעית. סיבת הדבר נובעת מכך, שלהלכה מקילים שאין צורך לנהוג קדושת שביעית בעשבים שוטים הגדלים בגינות נוי, משום שאינם מיועדים להאכלת בעלי חיים – ולפיכך אין בעיה להפסידם.
יש לציין שפעולה זו מותרת בכל המצבים בהם אדם מעוניין בניכוש העשבייה; בין אם זה לשמירה על הצמחייה הטובה, בין אם זה נועד למנוע היווצרות בית גידול לנחשים וכדו', ובין אם זה ריסוס עשבייה לשם נוי.
עדיפות שנייה – ניכוש על ידי כיסוח עליון של העשבים רצוי במכסחת דשא, באם אין הדבר אפשרי ניתן לעשות זאת בעזרת מכשיר כהה ללא חדירה לקרקע. פעולה זו היא בעדיפות שנייה, היות והיא מבוצעת בגוף הצמחייה.
עדיפות שלישית – עקירת עשבים מהשורש בפעולה ידנית, אף שנוצר היפוך מסוים של הקרקע.
עדיפות רביעית – עידור תוך כדי היפוך קל של הקרקע – אף שלדעות מסוימות היא תולדת חרישה האסורה מדרבנן בשביעית, אך התירו אותה משום "אוקמי אילנא".
לעומת זאת, במקרים בהם המטרה המוצהרת של הוצאת העשבים מהגינה היא רק לשם הנוי של הגינה, או להרחקת מזיקים עתידיים מהחצר – נראה באופן פשוט שניתן יהיה להתיר רק באופנים בהם אין חדירה לגוף הקרקע או היפוך הקרקע – כגון: ריסוס העשבייה או חיתוך העשבייה מעל פני הקרקע.
היתר זה מבוסס על ההלכה שיכול אדם ללקט עצים ועשבים מתוך שדהו, לשם הדלקת מדורה, או האכלת בהמתו הנמצאת שם ("בהמתו מוכח עליו" - עפ"י רמב"ם הל' שמיטו"י פ"א הי"ז ושבת הארץ שם). אך לא מצאנו במקרים אלו היתר של תולדות חרישה תוך כדי חדירה לתוך הקרקע. ומשום כך יש להימנע מכל פעולה של הוצאת צמחים לשם נוי עם השורשים שלהם (עפ"י הרה"ג יעקב אריאל שליט" באהלי שדה עמ' 95-97).
אמנם בילקוט יוסף (שביעית פ"ח סעי' ה' ושם בהע')הביא בשם אביו הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א שניתן להקל באופן פשוט אף בעקירת עשבים בגינה הביתית לצורך ישיבה וכדו', במיוחד אם הדבר ניכר על ידי פעולה חיצוניות שאין כוונתו לזריעה.