התשובה
השאלה היא האם ענבי ההדס הם מוגדרים כפירות. בגמ' (סוכה לג ע"ב) מובא שענבי ההדס שימשו לצורכי אכילה משהשחירו, ואכן כך נראה גם מלשון המשנה (מעשרות פ"א מ"ג) שעונת המעשרות של "כל השחורים משינקדו", כשגם ענבי ההדס נכללו בקבוצה זו (עפ"י הירושלמי שם ה"ב). בצפנת פענח דייק מלשון הרמב"ם (הל' לולב פ"ח ה"ה) שיש חיוב להפריש תרו"מ מענבי ההדס. מתוך שפסק שאם ענבי ההדס היו מרובים והוא "ליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר" – משמע שאם מלקטים אותם שנים שנים אין זה כשר, כי הם נקבעו למעשר. מכל הנ"ל נראה שענבי ההדס נחשבים כפרי גמור.
אולם בספר שיבולי הלקט (סי' קס) הביא בשם הגאונים שענבי ההדס נחשבים כפירות של אילני סרק, ולפיכך ברכתם "שהכל". כמבואר בגמ' (מנחות כז ע"א) שההדס הוא מין אילן שאינו עושה פירות, וכך גם פסק השו"ע (או"ח סי' רג סעי' ה).
אלא שכפי הנראה מאז ומעולם עיקר גידול ההדסים נעשה לצרכי ריח, ופחות לצרכי מאכל (ראה שו"ת אמונת שמואל סי' מה). אך היו מקומות שהיו רגילים לגדל ולשמור את ההדסים גם לאכילת הפירות כפי שניתן להסיק מדברי הירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שבמקומות בהם רוב האנשים רגילים לשמר את עצי ההדס לשם הענבים, הם מתחייבים בערלה, ובאותם מקרים חייב אכן להפריש תרו"מ מענבי ההדס (לאחר שנות הערלה), ובמקרים אלו עוסקת המשנה (מעשרות פ"א מ"ג). והנה גם לעניין הברכה חלוקות הדעות: הגר"ח קנייבסקי שליט"א (שערי אמונה מעשרות פ"א מ"ג ד"ה בר"ש) פסק וכן משמע מעוד פוסקים שברכתם היא "שהכל", כיוון שבעיקרם הם עצי סרק, ופירותיהם אינם ראויים לאכילה ללא בישול (עפ"י ביאור הלכה שם ד"ה אילני סרק). אולם בספר פתח הדביר (או"ח סי' רג אות ג) הובא גם בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' עא אות ג) הביא מעשה ברבי שמואל ויטאל בנו של מוהרח"ו זיע"א, שטייל עם רבו בגינות דמשק, וראה "אילני הדס נטועים לצורך הפירות, ופירותיהם מתוקים כדבש, ובירך עליהם (רבו) בורא פרי העץ", תמה מהר"ש ויטאל ושאל: "למדתנו רבנו שענבי ההדס מברכים עליהם שהכל?!" השיב לו רבו שבארצנו אין פרי כזה כלל, ולכן דן אותם כאילן סרק, אבל בארצות האלו (דמשק) שנוטעים ההדס מעיקרא בשביל הפרי מברכין עליו בורא פרי העץ.
בנוגע לשאלה אם יש לנהוג קדושת שביעית בענבי ההדס, כתב בשו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' כב) שבענבי ההדס שנלקטים בתחילת השביעית אין צורך לנהוג קדושת שביעית – אף אם גידלו את השיחים לשם כך, היות ועיקר גידולם הוא בשישית, ודינם כפירות שישית.
לסיכום:
ענבי ההדס שיילקטו בסוף השביעית ובחורף של השמינית חלה עליהם קדושת שביעית לדעות מסוימות. מאידך ענבי הדס שנקטפים בחורף של השמיטה אין צורך לנהוג קדושת שביעית, אלא דינם כפירות שישית, וכל הדיון לגביהם הוא בנוגע לחיוב תרו"מ. משום כך, אם משווים ערלה לתרו"מ – הרי שהיות ומנהג רוב האנשים שלא להשתמש בהם לאכילה, ואף אינם מעוניינים בהם (זאת בלא להיכנס לשאלה אם יש חיוב הפרשה על ליקר בכלל). לפיכך נראה בפשטות שאין חובת הפרשת תרו"מ מהליקר שמכינים מהם. אולם שמעתי שדעת הרה"ג דב ליאור שליט"א שאע"פ כן יש להפריש תרו"מ ללא ברכה גם מליקר הדסים.
