התשובה
עיקר השאלה היא לדעה שאוקמי פירא אסור (כפשטות לשון הרמב"ם פ"א ה"י). הנה לכאורה המשנה (מו"ק ו ע"ב) אומרת: צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. וחכמים אומרים: משדה האילן - כדרכו, ומשדה הלבן - שלא כדרכו.
הרמב"ם הביא דין זה לדיני יו"ט (הל' יו"ט פ"ח ה"ה) ואילו בהל' שביעית (פ"א ה"ה-ה"ו) לא הביאו, וכתב בעל פאה"ש (סי' כ ס"ק יז) שהרמב"ם אסר גם צידת האישות. ולכאורה נשאלת השאלה מדוע לחלק בין שביעית ומועד, וכנראה שסברתו היא שכיוון שאלו פעולות לצורך הפירות ועל כן אין לעשותם בשביעית אבל במועד התירו משום הפסד. אלא שזה קשה שהרי הרמב"ם כתב "עכברים שהן מפסידין את האילנות צדין אותן במועד". ומשמע שההפסד הוא של האילנות ולא של הפירות בלבד, וא"כ מדוע הרמב"ם השמיט דיון זה בדיני שביעית. אמנם רוב הראשונים הביאו שצדים את האישות והעכברים בשדה האילן גם בשביעית, ועל כן למרות שהרמב"ם השמיט דין זה, להלכה כיוון שרוב הראשונים הביאוהו על כן נראה שמותר לצוד את האישות והמזיקים. הרב קוק זצ"ל (שבת הארץ פ"א ה"ו אות ח הערה 52), למד שגם דעת הרמב"ם היא להתיר בשביעית צידת האישות, ולא הסביר מדוע השמיטו הרמב"ם בהל' שביעית.
עדיין יקשה האם הצלה זו היא לצורך הפירות או האילן בלבד. מלשון הרמב"ם (הל' יו"ט) אנו לומדים שפעולה זו היא לצורך האילנות, שהרי הוסיף הרמב"ם על לשון המשנה "מפסידין את האילנות" א"כ משמע שלצורך הפירות אין היתר אפילו בצידת האישות. וכן נראה מלשון הרב קוק זצ"ל "שיוצאין ממנה ומפסידין האילנות" משמע שדוקא בעבור האילנות מותר לצוד אבל לא לצורך הפירות. על פי יסוד זה נראה שהלומד ברמב"ם שאוקמי פירא אסור ואוקמי אילנא מותר א"כ מובן שהרמב"ם בדבריו בהל' י כתב שהצלת העץ מותרת, ולכן גם צידת האישות מותרת, אבל כשבא לצורך הפירות אין להציל, וא"כ אין חידוש בדין צידת האישות.
עוד יש להוסיף שהרמב"ם (פ"א ה"ז) כתב: סוקרין את האילן בסקרא, ולכאורה מותר לעשות פעולות לצורך הפירות שלא ישרו, אולם כבר כתב הרב זצ"ל (משפט כהן סי' עט) שאייר בפירות ששית ולכן מותר לסרוק או בפעולת מניעת נזק משנים הבאות, וא"כ לכאורה לפי הסבר זה אנו רואים שאפילו פעולות וסגולות אסורות כשהם באות לצורך פירות שביעית לדעת האוסרים אוקמי פירא, וכפי שבואר בקונ"א שאין פירות שביעית שלנו אלא הפקר של כלל ישראל וא"כ מדוע שנצילם?. העולה לנו שהצלת האילן ממזיקים מותרת ואילו הצלת הפירות אסורה בין אם היא בתליית מדבקות או בכל דרך אחרת.
אולם כל זאת כפי שהסביר הגר"ש ישראלי זצ"ל (חוות בנימין ח"ג סי' צח) שאוקמי פירא אסור מכיוון שאין הפירות של האדם היהודי, "אבל כאשר עושים את זה כשלוחי ב"ד, הרי זה כמו עבודת לאוקמי של פירות ששית, שזה מותר לכל הדעות".
העולה לנו לדינא שלדעות שאוקמי פירא אסור לתלות את הדבק נגד מזיקי הפרי, אבל מותר לעשות זאת לשלוחי ב"ד, שתפקידם לדאוג לפירות לכלל ישראל ולא כאנשים פרטיים. ועיין באהלה של תורה (למו"ר הרה"ג י. אריאל שליט"א, סי' כט) שגם כתב לעניין פרישת רשת על תמרים שאין להתיר לדעות שאוקמי פירא אסור, אבל כשלוחי ב"ד אפשר לעשות כן.
