התשובה
בכדי לבאר זאת יש להדגיש שאף שחכמינו ז"ל השוו בכמה מקומות את דיני קדושת פירות תרומה לדיני קדושת פירות שביעית וכלשון הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ב ה"ג ). עם כל זאת קיים הבדל מהותי בין תרומה לשביעית; תרומה אסורה באכילה לזרים, ובימינו היא אסורה גם לכוהנים בשל היותם טמאים. לפיכך, התירו הפוסקים לעטוף את התרומה היטב ולהניחה באשפה מיד בסיום אמירת נוסח הפרשת תרו"מ, מחשש תקלה.
אמנם במעשה זה אנו גורמים הפסד לתרומה. אך בזמן הזה התירו לגרום הפסד תרומה, בכדי למנוע תקלה שתוצאתה חמורה.
לעומת זאת פירות שביעית מיועדים לאכילה לכתחילה וגם אם אחד מבני הבית יאכל את השאריות מהפח המיועד לכך, אין בכך בעיה שהרי לכך הם נועדו, ויש הסוברים שאף מצווה לאוכלם, כלשון הפסוק: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". לפיכך רצוי להשתדל לנהוג בפירות שביעית כפי עיקר הדין שהיה צריך להיות גם בתרומה; כלומר, לא להניח שאריות פירות שביעית הראויים לאכילת אדם בפח האשפה הרגיל אף כשהם עטופים - היות והדבר נחשב כקבורה, וקבורה נחשבת כדבר הגורם הפסד לפירות. ולדעת חלק מהפוסקים גם בשביעית גרם הפסד אסור (ראה שבת הארץ עם תוספת שבת חלק שני פ"ה הלכה ג' אות ו).
משום כך, שאריות פירות או ירקות של שביעית יש להניח בתוך שקית בכלי מיוחד ("שקית שמיטה"); ורק לאחר 24 שעות כשהפירות כבר נפסלו מאכילת אדם, ניתן להניח את השקית עם תכולתה בתוך פח האשפה הרגיל. אמנם בשלב זה השאריות עדיין ראויות למאכל בהמה, ויש לנהוג בהם קדושת שביעית, אך כיוון שגם בתוך האשפה הם ממשיכים להיות ראויים למאכל הבהמה, אין בעיה להניח אותם בפח האשפה. סיבת הדבר היא, שאם בעלי חיים (חתולים וכדו') יכולים לנבור באשפה ולהוציא משם אוכל, אין בהנחתם בפח הפסד מאכל בהמה הקדוש בקדושת שביעית. אמנם במקרים בהם לא ניתן למנוע עירוב של שאריות טריות עם שאריות באמצע תהליך ריקבון או תערובת של אוכל יבש עם נוזלים – יש לקשור היטב (מומלץ בשתי שקיות) את שאריות האוכל מיד אחרי הארוחה, ולהניחם ישירות באשפה.
