התשובה
פירות הגדלים בשנת השמיטה הינם הפקר לכל ישראל, ואסור שתהיה שום זיקה של בעלי הקרקע לפירות שגדלו, שנאמר (שמות כג, יא): 'והשביעית תשמטנה ונטשתה'. והתבאר במכילתא[1] שמצווה זו כוללת גם שאסור לבעל השדה לאסוף את כל הפירות ולמנוע מן אחרים לאסוף הפירות, אף שבדעתו להפקיר כל הפירות לבסוף או לחלקם לעניים. וכן פסק הרמב"ם[2] על פי המכילתא. איסור זה אינו רק על בעלי השדות, המצווים בהפקר פירות השמיטה שבשדותיהם ובמטעיהם, אלא גם על אחרים, שאינם בעלי השדות. גם הם אסורים במניעת הנטילה של פירות שביעית מן השדות, ועוברים על 'איסור שמור'. זאת משום שיסוד מצוות 'תשמטנה ונטשתה' הינה שאסור לכל אדם לבטא בעלות על פירות שמיטה, שניתנו רק לצורך אכילה ושימוש המותר. יסוד זה נלמד מהסבר ה'תוספות'[3] למשנה (שקלים פ"ד מ"א): 'שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה'. לקראת מצוות הנפת העומר היה בית הדין מעמיד שומרים בשדות השעורה, ושכרם היה מתרומת הלשכה. נשאלת השאלה: והרי אין לשמור על גידולי הפקר?! וביארו 'תוספות' שבשמירתם על השדות אכן לא מנעו מליטול מן ההפקר, רק הודיעו לציבור ששדות אלו מיועדים לצורך קיום המצווה של הנפת העומר, והציבור פורשים מאליהם. כנגד האיסור לבטא בעלות על פירות שביעית, יש גם מגבלה על הציבור, שלא ייכנסו וייטלו ללא רשות בעלי השדות. גרסת המשנה (עדיות פ"ה מ"א): דעת בית הלל 'פירות שביעית אין אוכלים אלא בטובה'. והראב"ד מבאר הטעם:[4] שאף שבעלי השדות חייבים להפקיר שדותיהם, ומן התורה הפירות מותרים לכל, מכל מקום גזרו חכמים שאין לציבור להיכנס ליטול את פירות השמיטה בלא קבלת רשות מבעלי השדות, כדי שלא יתרגלו אף בשאר השנים להיכנס ללא רשות. ודברי הראב"ד הובאו ב'שבת הארץ' (פ"ו הל' טו), והוסיף עליהם:
ונראה פשוט שבעל הבית מחוייב הוא לתן רשות, ואסור לו למנוע שום אדם שבעולם מלאכול את פירותיו בשביעית. ונראין הדברים שלדעה זו אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות, אף על פי שעבד איסורא בזה, ועובר משום מצות עשה של השמטת הפירות מכל מקום אסור לעבור על דעתו ולאכול הפירות בלא רשותו.
לאור זאת נראה שצוות ההוראה אינו יכול למנוע מן התלמידים ליטול מהירקות שגדלו בשמיטה בחצר בית הספר, והינם הפקר. אך יכולים אנשי הצוות לומר לתלמידים שהם מעוניינים שכל אחד מן התלמידים ייטול מעט, כדי שכל התלמידים יזכו ליהנות מן ירקות הקדושים בקדושת שביעית. ובטוחים אנו שהתלמידים יבינו זאת ויִפרשו מאליהם. כמו כן, אף שהירקות מותרים לכל, מן הראוי שהתלמידים לא ייטלו מהם ללא רשות, כדי שלא יתרגלו ליטול אף בשאר שנים ללא רשות.
[1]. שמות, פר' כ אות ריד.
[2]. רמב"ם הל' שמטו"י פ"ד הל' כד. 'מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה, וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ שנאמר ואכלו אביוני עמך'.
[3]. מנחות פד ע"א, ד"ה שומרי ספיחין בשביעית: 'שומרי ספיחים דהכא לא היו מונעים בני אדם מליקח אבל היו מודיעין להן והם פורשין מאליהן'.
[4]. 'ונראה לי טעמייהו דבית הלל משום דגזרי שביעית אטו שאר שני שבוע כדי שלא יהא אדם רגיל לכנס בשדה חברו ובגנתו ובפרדסו שלא מדעתו אבל מן התורה ודאי מותר דכתיב ובשנה השביעית תשמטנה...'.
