התשובה
ירקות שנאספו בשנה השביעית - אסורים לעולם[1]. אך עדיין יש לשאול, מה הדין בירקות שיש ספק מתי נאספו (כגון: מוצרי תעשיה)?
הר"ש (פ"ו מ"ד) דן בשאלה דומה, כאשר הוא מסביר מדוע יש איסור ספיחין בשנה השמינית. וכך הוא מסביר שם:
ואע"ג דבירק אזלינן בתר לקיטה - מ"מ חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית...
לדעת הר"ש, האיסור על ירקות בשמינית הוא רק מחשש שמא יהיו מאלו שנגמרו ונלקטו בשביעית. וכאשר הר"ש מסביר מדוע יש ירקות שהותרו מיד לאחר ראש השנה, הוא כותב:
שהיו מביאין ירק מחו"ל והיה רבה על של א"י[2].
ומכאן שבירקות שיש ספק מתי נלקטו - הולכים אחר הרוב[3]. (השנה יש מחסור בגידולים אלו, ולכן הרוב בשוק יהיה מיבול השמינית מיד עם הגעתו).
מסקנה: קניית בצל ותפו"א טריים - מותרת מיד לאחר הגעת היבול החדש לשווקים (ט"ו בטבת, בערך. ניתן לזהות את תפוחי האדמה החדשים לפי הקליפה החלקה, ואת הבצל החדש לפי הקליפה הלבנה הנקלפת בקלות). בקנייה של מוצרי תעשייה - יש להמתין עד שגם בהם יהיה הרוב מן היבול החדש. (במוצרים מוקפאים זמן זה יכול להיות שבועיים, ובמוצרים אחרים - זמן ממושך יותר).
[1] חזו"א (סי' ט ס"ק יג) וכך משמע מדברי הרב קוק זצ"ל ("שבת הארץ" פ"ד הי"ג אות ג).
לעומת זאת, מדברי ערוה"ש (סי' כב סעי' י) משמע בבירור שאף ספיחין שנלקטו בשביעית מותרים לאחר חנוכה.
[2] וכך יש להבין את דברי הר"ש (שם) לענין ירקות שהותרו לאחר שהגיע זמן ההיתר, שהוא משעשה הבכיר: "אע"פ שלא עשה כיוצא בו - מ"מ אי אפשר שלא ריבה ההיתר".
[3] יתכן שיסוד זה מונח גם בדברי הרמב"ם (פ"ד ה"ח) בענין לוף, שחששו שמא הטמינו אותו מהשביעית לשמינית, והוא מותר רק "משירבה החדש". אך אין להביא ראיה מהרמב"ם בה"ז, העוסק בבצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית, שהם מותרים משעה שיעשו כיוצא בהן, מפני שהוא עוסק שם בבצלים שנלקטו בשמינית.
