התשובה
כלל הוא שראש-השנה לפירות האילן הוא ט"ו בשבט, כדעת בית הלל. לפיכך פרי שחנט מט"ו בשבט והילך יוגדר לפי השנה בה הוא חנט, ואם חנט לפני תאריך זה הוא שייך לשנה הקודמת.
אך מתי ראש-השנה לאילנות בשמיטה - האם כמו בכל השנים, בט"ו בשבט, ופרי שחנט לפני תאריך זה שייך לשנה קודמת, או שמא משום שקדושת שביעית ואיסורי מלאכה בקרקע חלים מא' בתשרי, פרי שחנט אז שייך לשמיטה?
בדעת הרמב"ם (הל' שמיטה פ"ד ה"ט) די-ברור שראש-השנה לאילן בשמיטה הוא א' בתשרי ולא ט"ו בשבט: 'באחד בתשרי ראש-השנה לשמיטה... פירות שישית שנכנסו לשביעית... והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש-השנה הרי אלו מותרין', אבל אם חנטו הפירות לאחר א' בתשרי הם שייכים לשמיטה.
אולם השל"ה (שער האותיות, סוף אות ק, נז ע"ב): למד אחרת וכתב: 'הנני מודיע להציל מהטעות' שהמילים 'ראש-השנה' בסיום דברי הרמב"ם מתייחסים לראש-השנה שבכל השנים, ט"ו בשבט. לפיכך פרי שחנט מא' בתשרי ועד ט"ו בשבט, שייך לשנה השישית ולא לשביעית.
הרב ישראל משקלוב ממאן לקבל את דברי השל"ה, 'ואחרי נשיקת עפר רגליו, אחרי העיון נראה ברור' בדעת הרמב"ם שראש-השנה לפירות האילן בשמיטה הוא בתאריך א' בתשרי.
כאמור, ההשלכה המעשית ממחלוקת זו היא מה מעמדם ההלכתי של פירות שחנטו בין ראש-השנה לט"ו בשבט בשמינית - האם הם שייכים לשמיטה וננהג בהם קדושת שביעית ללא הפרשת תרומות ומעשרות, או שייכים הם לשמינית ויש להפריש מהם תרומות ומעשרות?
בעניין זה כתב הרב חיים ברלין (ספר השמיטה, עמ' י הערה 3) חשש לדעת השל"ה וכתב שיש לנהוג בפירות אלו קדושת שביעית. אך למעשה לא קיבלו את דבריו ודברי השל"ה וממילא אין לנהוג קדושת שביעית בפירות כאלו. אך מכיון שראש-השנה לאילן הוא ט"ו בשבט, וכל החונט לפני כן שייך לשנה הקודמת, יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות אלו ללא ברכה, שהרי פירות אלו יצאו משמיטה ועוד לא נכנסו לשנת המעשר שלהם שחלה בט"ו בשבט.
למעשה, פירות שחנטו בין ראש-השנה לט"ו בשבט בשנה השמינית יש להפריש מהם תרומות ומעשרות ללא ברכה (מעשר שני).
