התשובה
ב"ה כ"ג אייר שנת השבע ה'תשע"ה ל"ח למטמוני"ם
שלום וברכה,
לשאלתך אודות עץ הלימון שגדל בגינתכם, מה דין הפירות.
התשובה היא שאם אתה יכול להבחין בין הפירות שחנטו השנה לפירות שחנטו לפני ראש-השנה. אזי צריך לקטוף את הפירות שחנטו שנה שעברה, ואתם לעשר בברכה ולקרוא להם מעשר-עני. ולאחר מכן לתלות שלט הפקר על שאר הפירות ומותר לך לקטוף רק לצריכה שבועית בכל שבוע כמו שמותר לכל אחד אחר, וצריך לנהוג בהם קדושת שביעית.
אולם אם לא ידוע לך מתי התחילו הפירות לחנוט, הרי שיתכן שישנה תערובת של פירות שישית ופירות שביעית, שאינך יכול לזהות אותם, הפתרון וא לתלות שלט "הפקר" כמו שעושים לפירות שביעית, ומאידך להפריש תרומות ומעשרות מספק בכל קטיף וקטיף.
חשוב לציין שאמנם הפרשה של תרומות ומעשרות מפירות הפטורים מתרומות ומעשרות על פירות החייבים בהפרשה – אינה מועילה (רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ו). לכן בדרך כלל במקרה של תערובת פטור וחיוב, צריך להפריש מפירות שחיובם בהפרשה הוא ודאי, ולתקן על ידם את פירות החיוב שבתערובת.
אך לדעת הרמב"ם כשיש תערובת של פירות ואין אפשרות להביא ממקום אחר פירות שחייבים בוודאות – ניתן לדעתו לקחת את אחד הפירות שבתערובת ולהפריש מהם על שאר הפירות כיוון שכשיש תערובת שלא ניתנת לתיקון אנחנו מתייחסים לכל הפירות כפירות טבל וניתן לתקן אותם מהאחד על השני (הל' מעשר פ"ח ה"ב). אמנם יש החולקים על כך, אך ראשית, אנו פוסקים כמו הרמב"ם גם כשדעתו חלוקה על פוסקים אחרים, במיוחד כשהמחלוקת היא באיסורי דרבנן, והרי שביעית ובתרומות ומעשרות בימינו חיובם מדרבנן, והמחלוקת כאן היא באיסור דרבנן, שוודאי ניתן להקל כדעת הרמב"ם.
בנוסף לכך במקרה הנידון ניתן להקל משתי סיבות;
- כאן מדובר בתערובת טבעית שנוצרה כתוצאה מהגידול (עפ"י מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל התורה והארץ ח"ג עמ' 143).
- יש הסוברים שכל הלימונים בעץ זה פטורים מתרו"מ, משום שהם הגיעו ל"עונת המעשרות" בשביעית (עי' שבת הארץ פ"ה ה"ג אות ח, פ"ח ה"ו אות ו הע' 18), במיוחד אם אנו מגדירים את "עונת המעשרות" – כשלב מתקדם בהבשלה. לכן למעשה, עליך לקחת בכל קטיף את הלימון הגדול ביותר מכל הפירות שאתה רוצה להפריש, שסביר להניח שהוא התחיל לגדול בששית , ולהפריש ממנו תרומות ומעשרות מספק ללא ברכה על כל מה שקטפת, ולנהוג גם בכל הפירות קדושת שביעית מספק.
- אהוד אחיטוב
- בברכת התורה והארץ
