התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
בדבר ספק ספיחין כבר כתב הישכיל עבדי (ח"ז) שאין ללכת אחר הרוב כיוון שאפשר לברר את הספק על ידי טלפון לרה"ר האם נעשה היתר מכירה או לא. ועיי"ש שהחמיר בכך. אבל ברור שאם אי אפשר לברר גם הוא מסכים להקל שמא משל נכרי שמא מערבה ושמא מהתר מכירה ואלו רוב אבטחי המדינה. וכן הורה בילקוט יוסף לכתחילה (פ"א ה"י) ואפילו בלא רוב הקל שהדבר הוא ספק. אבל כל זה נראה שהוא מצב של בדיעבד דהיינו כבר נעשה הדבר בכך אנו מקילים, וכן במתארח אצל חברו וכדו', אבל לכתחילה פשוט שיש לקנות רק במקומות מסודרים ומאושרים, וכן כאן אין חובה לקחת את האבטיח שיש בו ספק. אבל אם כבר הביא יש מקום להקל.
לגבי בית כנסת אין עניין מיוחד, אבל כאשר זה מקום צבורי יתכן שיש מקום להודיע לאנשים שידעו שהדבר הותר בגלל רוב קרקעות מכורות. אבל אין ידיעה ברורה, מכיוון שאנשים באים לבית כנסת הם בטוחים שהגבאים קונים ממקום שיש שם הכשר ולא הולכים לפי רוב או ספקות שהרי אין עניות בצבור ומסתמא הציבור קונה דברים רק בהכשר מסודר. על כן אפילו אם אפשר להקל בכך לאנשים פרטיים, נראה שבמקום צבורי ראוי ליידע את האוכלים על מקור האוכל או שהוא מפוקח על ידי גוף כשרות מסויים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ