התשובה
תשובה:
כללי
מטרת הטיפול כמובא במאמר[1] היא להוריד את החומציות לאחר הקטיף, ובכך לשפר את טעמו של התפוח. דבר זה נצרך בעיקר בתפוחים שלהם "חיי מדף" קצרים, על ידי טיפול זה ניתן לאחסן את התפוחים זמן ארוך יותר.
הטיפול כלל קירור הפרי בטמפ' משתנות וכן טיפול בקרני uv (אולטרא סגול) שהשפיעו על ביטוי אופן פעילות האנזימים האחראים על פירוק החומציות של הפרי, יש לציין כי במאמר מובא שאין השפעה על תכונותיו האחרות של הפרי, אם כי תתכן השפעה על ביטוי הגנים של הפרי.
יש לדון אם כן במספר שאלות:
עיתוי הקטיף.
זירוז הבשלה לאחר הקטיף.
השפעה על הגנטיקה של הפרי לאחר הקטיף.
במאמר שצויין, הקטיף נעשה כ120 יום לאחר פריחה מלאה. במקרה זה התפוחים כבר הגיעו ליותר משליש מגדלם ומשקלם הסופי[2], ולכן ניתן לקטפם, ואין בקטיף זה משום הפסד פירות שביעית.[3]
זירוז הבשלה
מובא במשנה שביעית ב, ה שאין לסוך את פירות השמיטה, אולם לדעת רבי יהודה רק במקום שבו לא נהוג לסוך, ניתן בשמיטה לסוך: "סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן, רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אינן סכין מפני שהיא עבודה מקום שנהגו שלא לסוך סכין".
מטרת הסיכה והניקוב היא לזרז ולשפר את הבשלת הפרי[4] אין לעשות פעולה זו בשמיטה מפני שמטרתה היא "פטומי פירא" ואין לעשותה.[5] וכך נוקט הרמב"ם להלכה,[6] שאין לסוך את הפרי מכיוון שהדבר נחשב "לאברויי".
בגדרי אוקמי פירא ואוקמי אילנא נחלקו האחרונים, לדעת מרן הרב זצ"ל[7] מכיוון שפרי השמיטה הוא הפקר אין לעשות כלל פעולות לצורך הפרי, ולכן פשיטא שאין לעשות פעולות שמזרזות ומטייבות את ההבשלה, אך כתבו החזו"א[8] הרב ישראלי[9] ואחרונים נוספים שניתן להקל ולעשות פעולות לצורך הבשלת הפרי, כשהדבר נצרך לצורך קבלת פרי סביר, ואיסור פטומי פירא הוא כשהדבר הוא מעבר לצורך קבלת היבול הסביר.
אם כן, ודאי שלדעת המקילים ניתן לעשות פעולות מטרתן הוא שיפור טעמו של הפרי, גם בעוד הפרי מחובר לעץ.
שיפור איכות הפרי לאחר הקטיף
בנד"ד מדובר שהפרי כבר נקטף לאחר שהוא הגיע לעונת המעשרות והוא ראוי גם לאכילה (גם אם בדוחק) נראה שגם הרב קוק יתיר זאת, מכיוון שכל סיבת האיסור של הרב לטפל בפרי היא מכיוון שהפירות הם הפקר, כלשונו: "כל מה שהוא בשביל הפירות אסור לעשות גם עבודה של לאוקמי, דהפירות של שנה זו רחמנא אפקרינהו"... אך במקרה זה, לאחר שהפירות יגיעו לידי הזוכה בהם (הרי גם הרב מודה שמותר לזכות בפירות ולאכלם) נראה שמותר לטפל בפירות כדי להכשירם לאכילה. וראיה לדבר היא פעולת ההבחלה, שניתן לקטוף פירות שביעית כשהם בוסר, ולהעביר אותם תהליך של הבחלה מלאכותית.[10]
הפסד פירות שביעית
ביחס לפירות השביעית נאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", מהמילה "לאוכלה" דרשו חז"ל את סוגי השימושים ואופן ההתנהגות עם פירות שביעית, אחת מהדרשות היא "לאכלה- ולא להפסד" אחד מהדינים שאותו למדו חז"ל הוא "לאכול דבר שדרכו לאכול, לסוך דבר שדרכו לסוך"... דהיינו יש להשתמש בפרי כפי השימוש הראוי לו. כפי שכותב הרמב"ם לגבי צורות עיבוד הפרי "ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר" וכתב הרב בשבת הארץ[11]: שמשמעות איסור השינוי מברייתם הוא "תמרים של שביעית, מותר לקבצן ולחבצן כעיגול של דבילה, אבל אסור לעשות מהן שכר". דהיינו שכל פעולה שהפרי נשאר בעינו ורק עושים פעולה כדי להקל על אכילת הפרי או שימורו היא מותרת, אך כשהפרי עצמו ישתנה- מפרי מוצק לעשות משקה, הדבר יחשב להפסד של הפרי, ויאסר לעשות פעולה זו. לכן כל טיפול שבמהותו אינו גורם להפסד הפרי, אלא מכין אותו לאכילה, או משמר אותו לאכילה- מותר.
כאמור, מותר לבצע הבחלה מלאכותית בפירות השביעית, בפעולה זו מזרימים גז אתילן לפרי, שגורם ליצירת הסוכרים= לזירוז הבשלה[12], פעולה דומה נעשית על ידי קירור הפרי והקרנת uv בפעולה זו גורמים לחומצה המאלית להתפרק ומתוך כך היחס בין סוכר/ חומצה משתפר לטובת הסוכר, ויש שיפור בטעמו של הפרי.
השפעה גנטית
בפעולה המתוארת מחד הטעם של הפרי משתפר על ידי פירוק החומצות באמצעות תפעול הגנים של הפרי, ותתכן גם פגיעה ברכיבים התזונתיים שלו.
הפעלת הגנים- בסוגיית הנדסה גנטית נחלקו האחרונים; לדעת הרב ישראלי לא זוהי ההרכבה שאסרה התורה, ולכן אין איסור בהנדסה גנטית, לעומת זאת כתב שבט הלוי שמכיוון שהתוצאה היא תוצר חדש, הרי שהדבר אסור.
אולם, במקרה זה מדובר בהפעלת גנים קיימים {ובהשתקת אחרים??} ולא בעירוב של גנים חיצוניים לצמח, וכן הפעלת הגנים נעשית בעיקר בבשר הפרי (mesocarp) ולא משפיעה על הזרעים של הפרי, כך שלא יכולה להיווצר כאן מין חדש, ולכן גם לדעת האוסרים אין בכך משום הרכבה אסורה, שהרי לא נוצר כאן כל דבר חדש.
פגיעה בערכים תזונתיים- מהמאמר שהוזכר לא ברורה מהי רמת הפגיעה ברכיבים התזונתיים, אולם ברור הוא שכלתהליך שנעשה בפרי משנה גם את ערכיו התזנותיים, גם בישול, צלייה וכדומה גורמים לשיוני בערכים התזונתיים. הגדרת הפסד הפרי היא שינוי במהותו של הפרי שלא יהיה ניתן לאכלו, אך שינוי זה או אחר בערך תזונתי לא נחשב להפסד.
הלכה למעשה.
- בשמיטה מותר לקטוף את הפרי כשהוא ראוי לאכילה, אפילו אכילה על ידי הדחק.
- מותר לעשות טיפולים חיצוניים כדי להכשיר את הפרי לאכילה, ואין בכך משום פגיעה בקדושת שביעית.
- אין להפסיד פירות קדושים בקדושת שביעית, ההגדרה של ההפסד היא מניעת היכולת מלאכלם, או ביזוי שלהם, כגון זריקה לפח וכדומה.
- פגיעה בגנים של הפרי לאחר הקטיף, או פגיעה מסויימת בלבד בערכים התזונתיים אינה נחשבת להפסד הפרי.
מותר לבצע הקרנת uv כדי לשפר את טעם הפרי שקדוש בקדושת שביעית.
[1] Onik JC, Xie Y, Duan Y, Hu X, Wang Z, Lin Q. UV-C treatment promotes quality of early ripening apple fruit by regulating malate metabolizing genes during postharvest storage. PLoS One. 2019;14(4):e0215472. Published 2019 Apr 16. doi:10.1371/journal.pone.0215472
[2] ראה תיאור שלבי התפתחות הפרי במאמר זה: Endogenous Auxin Content Contributes to Larger Size of Apple Fruit
[3] ראה משנה שביעית ד, י שכשהפרי הגיע לעונת המעשרות= הביאו שליש ניתן לקטפו ואין בכך משום הפסד פירות שביעית, וכך נפסק ברמב"ם שמיטה ויובל ה, טז- יח.
[4] ראה ריבמ"ץ, רמב"ם פיה"מ במקום.
[5] בבלי ע"ז נ, ב.
[6] שמיטה ויובל א, ה.
[7] ראה למשל שבת הארץ פ"א ה"ה, קונטרס אחרון אות יב.
[8] שביעית כא יד
[9] חוות בנין ח"ג סי' צח, ראה גם בית זבול ח"ו, קונטרס בענייני שביעית עמ' צט.
[10] קטיף שביעית, תשפ"ב, פרק ח סעיף י, וכפי שהדבר מצוי לרוב בבננות, אפרסמון, אבוקדו, ועוד.
[11] ה, ג
[12] ראו כאן: https://www.toraland.org.il/%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%94/
