הפסד פירות שביעית באשכול שחלקו בשל

התשובה

פסק הרמב"ם^[1] בדיני קציצת ענפים בשמיטה:

משיתחיל לעשות פרי לא יקוץ אותו שהרי מפסיד האוכל ונאמר לכם לאכלה ולא להפסיד ואם הוציא פירות והגיעו לעונת המעשרות מותר לקוץ אותו שהרי הוציא פירותיו ובטל דין שביעית ממנו.

נמצאנו למדים שהשלב בגידול הפרי – בין משיתחיל לעשות פרי עד עונת המעשרות – יש בו איסור הפסד פירות שביעית, אך משיגיעו לשלב 'עונת המעשרות' כבר אין איסור הפסד פירות שביעית. בירושלמי^[2] בדיני מעשר התבאר 'אשכול שבישל בו אפילו גרגיר יחידי כולו חיבור למעשרות'. וכן נפסק ברמב"ם:^[3]

אשכול שהגיע בו אפילו גרגיר יחידי כולו חיבור למעשרות וכאילו הגיע כולו, ולא אותו אשכול בלבד אלא כל הרוח שיש בה אותה הגפן שיש בה האשכול, וכן רמון שהגיע בה אפילו פרידה אחת כולה חיבור.

וביאר הרדב"ז:^[4] 'וטעמא דמסתבר הוא כיון שהגיע גרגיר אחד קרוב השאר לבא'. כלומר אם חלק מן האשכול בשל, מסתבר שגם החלקים האחרים כבר הגיעו לשלב הבשלה – אומנם לא הבשלה מלאה אך הפרי ראוי לאכילה בשעת הדחק. שלב זה, שבו הפרי ראוי למאכל בשעת הדחק, נקרא כבר שלב 'עונת המעשרות', ומותר להפריש תרו"מ על כל הפירות. בספר 'דרך אמונה'^[5] השווה הלכה זו לדיני שביעית וכתב: 'המבואר בפ"ב ממעשר שוב אין הקציצה מפסיד את הפירות שכבר ראויין לאכילה'. לאור זאת נראה שהוא הדין אף לעניין איסור הפסד פירות שביעית – אין צורך לבדוק כל ענב אם הגיע לשלב של עונת המעשרות, אלא כל שהגיעו חלקם, מסתבר שכל האשכולות שצמחו באותו צד של הכרם כבר ראויים לאכילה, ומותר לקצוץ את כולם, ואין כלל חשש הפסד פירות שביעית.[6] יש להעיר שלדעת הרדב"ז^[7] דין זה נכון לכל הפירות, אך לדעת 'ערוך השולחן',^[8] וכן נקטו ה'חזון איש'^[9] ו'דרך אמונה',^[10] דין זה נכון רק בענבים ורימונים ותמרים, אך בשאר אילנות יש לבדוק שאכן כל הפירות הבשילו לעונת המעשרות.

[1].    רמב"ם, הל' שמיטה ויובל פרק ה הלכה יז.

[2].    מעשרות פ"א ה"ב.

[3].    רמב"ם, הל' מעשר פ"ב ה"ה.

[4].    רדב"ז, לרמב"ם שם; וכן כתב החזו"א שביעית סי' ז ס"ק כב; הובא בדרך אמונה, לרמב"ם שם ס"ק עו.

[5].    דרך אמונה, הל' שמיטה ויובל פ"ה הל' יז ס"ק קלב.

[6].    הערת עורך: י"פ. גם אילו היו באשכול פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות, היה מקום לתלות את הדיון בשאלה אם איסור הקציצה הוא משום איסור הפסד כדברי הרמב"ם בהלכה, או שמא מטעם שגוזל את הציבור כפי שכותב הרמב"ם בפירוש המשנה, שביעית פ"ד מ"ו. ועי' מה שכתב הגר"ש ישראלי בס' התורה והארץ, ח"ג עמ' 102–104, ונדפס שוב בס' משפטי שאול, עמ' רלט-רמ; וייתכן לומר שלכו"ע מותר לקטוף את האשכול, כי איסור הפסד אינו איסור עצמי אלא נגזרת של 'לאכלה', ולכן מסתבר שאם החלופה היא השארת הפירות הראויים – אין בקטיף משום הפסד, כי בכך הוי 'לאכלה'.

[7].    רדב"ז, הל' מעשר פ"ב ה"ו.

[8].    ערוך השולחן העתיד, הלכות מעשרות סי' צה סעי' י: 'ויש פרט אחד בענבים ורימונים...'.

[9].    חזו"א, שביעית סי ז ס"ק כב.

[10].  דרך אמונה, הלכות מעשר פ"ה הל' ה ס"ק פ, ציון ההלכה ס"ק קלח.