התשובה
שלום
הכסף הוא לא עבור הפרי אלא עבור הטרחה של שלוחי בית הדין ולכן אין הם נחשבים דמי פירות שביעית ואין בהם קדושה.
כך נהג החזו"א כפי שנכתב בדרך אמונה (הלכות שמיטה ויובל פרק ו ס"ק יט)
"והנהיג מרן לבעלי אתרוגים או שאר פירות לעשות אוצר ב"ד. וז"ל נוסח שסידר מרן לעשות אוצר ב"ד... ו) הב"ד קובע להנ"ל שכר של מאה וחמשים ל"י לחדש בעד כל העבודות הנ"ל ובעד שכירת המקום. ז) הנ"ל יגבה את הסכום הנ"ל מלבד כל ההוצאות אשר יהיו לו מאלה שיקחו את הפירות לכל מדה ומשקל כפי שיעלו ההוצאות,,,
כשעושין אוצר ב"ד אין לחוש לאיסור סחורה שהרי אין כאן סחורה ולא לדמי שביעית שהדמים משלמים עבור הטירחא לא עבור הפירות... ושמענו שמרן נסתפק אם אפשר לקחת מעות עבור המלאכות שקודם קצירה כי בתוספתא לא נזכר אלא מקצירה ואילך ומלשון נוסח האוצר ב"ד שסידר מרן הנ"ל משמע להיתר וכן המנהג היום."
וכן ביאר כן הגר"ש ישראלי בחוות בנימין (ח"ג סי צח עמ' תרכה)
ועל פי שנתבאר לעיל בהבנת התוספתא שדנה על המלאכות שנעשות ע"י שליחי בי"ד, שאלה הנהנים מן הפירות בערים ישלמו עבור ההוצאות הכרוכות ע"י שכירת פועלים לבצירה ומסיקה וכ"ו, כן יש להביא בחשבון גם הוצאות המוקדמות שנעשות לצורך שמירת הפרי מקלקולו... כל זה ניתן לחישוב, שמקבלי הפרי המוכן ומגיע לידי הצרכנים יצטרכו לשלם תמורותם... באופן שיהיה להם (לשלוחי בית הדין) למחיה גם בשנת השביעית, בדרך של היתר, עם השמירה על ההלכה שהפירות יהיו מופקרים מצידם, והשכר יחושב להם רק על פי מה שהשקיעו, ובתור שכר פועלים שמקבלים שכר לא עבור הפרי אלא עבור עמלם...
בברכת התורה והארץ
אברהם סוחובולסקי