דילול אשכולות ענבים שיש בהם קדושת שביעית

התשובה

במשנה מסכת שביעית^[1] חלקו בית שמאי ובית הלל מאימתי אין קוצצים עצים מחמת הפירות הגדלים עליהם. בית שמאי נקטו: זמן אחד יש לכל האילנות, והוא 'משיוציא'. יש שביארו תחילת יציאת העלים,^[2] ויש שביארו שהכוונה להוצאת פרי^[3] אף על פי שהן פגין.^[4]

בית הלל הבחינו בין השלב בחרובים, גפנים וזיתים ובין השלב בשאר האילנות. לגבי שאר אילנות, כתבו בית הלל 'משיוציא', ודנו הפרשנים אם מודים בית הלל לבית שמאי, או שכוונתם לזמן אחר.[5]

השלב הקובע בשאר אילנות – הרמב"ם^[6] פסק כדעת בית הלל וכתב 'ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר' ולא כבית שמאי. ה'משנה ראשונה'^[7] נקט שהשלב 'משיוציא' בדעת בית הלל הוא סמדר, כפי משמע בגמרא במסכת ברכות^[8] שמשווה דיני ערלה ושביעית לדיני ברכות. 'פאת השלחן'^[9] נקט כן אף בדעת הרמב"ם, וביאר שהרמב"ם כתב 'משיוציאו בוסר' להדגיש שלא רק בשלב הסמדר אסור לקצוץ, אלא אפילו בשלב הבוסר שבו עדיין אין הפרי הראוי לאכילה – בכל זאת יש איסור בקציצתו, ורק בשלב של עונת המעשרות ייחשב הפרי ראוי לאכילה, ולא יהיה בקציצתו איסור הפסד פירות שביעית.^[10] הראי"ה קוק ב'שבת הארץ' הביא שתי דעות: יש אומרים משיוציאו עלין (ולא נחלקו ב"ש וב"ה בשאר אילנות), ויש אומרים 'משיוציאו פרי שהוא קרוב לגמרו'.

השלב הקובע בגפן – כפי שהזכרנו בית הלל הבחינו בין גפנים לשאר אילנות, 'והגפנים משיגרעו' 'ושאר כל אילן משיוציא'. ר' יונה בירושלמי מתאר את השלב 'משיגרעו' – 'משיזחילו מים כמה דאת אמר [איוב לו כז] כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו'. ורב אסי בבבלי^[11] מתאר שלב זה באופן אחר – 'הוא בוסר, הוא גירוע, הוא פול הלבן'. ה'שלחן ערוך',^[12] בהשוואתו את אותם השלבים גם לעניין הלכות ברכות, הזכיר את התיאור מהבבלי ופסק:

הבוסר כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן, מברך עליו בורא פרי האדמה, ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו בורא פרי העץ.

ה'שושנים לדוד'^[13] ביאר סיבת השוני בין השלב הגפן לבין השלב בשאר אילנות על פי דברי ה'לבוש':^[14]

דמשום דעיקר נטיעתן אינן לאכילה אלא לעשות יין מש"ה לא מיקרו פרי מיד כשיוציאו אלא כשהגיעו לזמן שראויים קצת להוציא מהן המשקה.

לאור זאת נראה שיש להבחין בין כרם יין לכרם מאכל. בכרם יין עיקר נטיעתו אינה לאכילה אלא לעשיית יין, ושם ניתן להוריד את האשכולות כל עוד לא הגיעו לשלב שבו יש מעט מים בענבים ולא הגיעו לשלב של בוסר וכפול הלבן. לעומת זאת כרם לענבי מאכל דינו יהיה כשאר אילנות, שאף משלב מוקדם, משלב הסמדר, תחילת היווצרות הפרי, יש להימנע מלהוריד את האשכולות הצעירים, משום הפסד פירות שביעית.

[1].    שביעית פ"ד מ"י

[2].    רש"י פסחים נב ע"ב משיוציאו; פיהמ"ש שביעית פ"ד מ"י (הנדפס) בדעת ב"ש 'משיתחילו בו העלין הירוקים' אך המהדורת הרב קאפח ביאר 'משייראה בו הפרי אף על פי שהן פגין'; רע"ב, תפארת ישראל, למשנה שם.

[3].    ריבמ"ץ ר"ש רא"ש מלא"ש, למשנה שביעית פ"ד מ"י; רש"י ברכות לו ע"ב; ועי' יד דוד, שביעית פ"ד מ"י 'דמה שכתב רש"י משיוציא העלין הוא על דברי ב"ש, ומה שפירש בברכות הוא על דברי ב"ה; וכן החזו"א, שביעית סי ' ז ס"ק כ, צידד שרש"י בפסחים אליבא ב"ש; שנות אליהו הארוך, שביעית פ"ד מ"י, ב"ש כל אילן משיוציא פרי.

[4].    פיהמ"ש, שביעית פ"ד מ"י (מהדורת הרב קאפח).

[5].    עי' רדב"ז, הל' שמטו"י פ"ה הי"ח; קול הרמ"ז, שביעית פ"ד מ"י.

 [6].   מב"ם, הל' שמטו"י פ"ה הל' יח.

[7].    משנה ראשונה, שביעית פ"ד מ"י.

[8].    ברכות לו ע"ב.

[9].    פאת השולחן, הלכות שביעית סי כה אות יז.

[10].  עי' חזו"א, שביעית סי' ז ס"ק כ; גם כן נקט בדעת הרמב"ם שבשאר אילנות השלב משעה שנעשה סמדר וכתב 'ואולי טעות סופר בלשון רבינו והאי בוסר צריך לומר אחר תיבת משיגרעו'; וע"ע דרך אמונה, הל' שמטו"י פ"ה הל' יח ס"ק קלח.

[11].  פסחים נב ע"ב.

[12].  שו"ע, או"ח סי' רב סעי' ב.

[13].  שביעית פ"ד מ"י.

[14].  לבוש, או"ח שם.