התשובה
שלום רב וכל טוב
בתשובה לשאלותיך, אכן בשאלות אלו דנו מפרשי השולחן ערוך ונבאר את הדברים:
השו"ע פסק ביו"ד סי' רצד סעי' יג, כדעת הרמב"ם שאם היו נוכרי וישראל שותפים בנטיעות, ולנוכרי מותר הרי לאכול מפירות ערלה, אך אסור לישראל להרוויח מכך. לכן הם צריכים להתנות מראש, שהגוי יעבוד ויאכל את הפירות בשלוש שנים הראשונות והישראל יעבוד ויאכל בשלוש שנים הבאות, אך אסור להתחשבן לאחר מכן כמה ק"ג כל אחד מהם קיבל, כי אז נחשב שהישראל נהנה מפירות ערלה.
לעומת זאת לדעת הרמ"א לא צריך להתנות מראש, אלא די שכך הם עשו בפועל, ודי בכך שהם לא יתחשבנו כמה כל אחד אכל בשנים שהמטע היה ברשותו.
לאור זאת הקשו המפרשים על השו"ע, כיצד בסעי' שלאחר מכן (סעי' יד) הוא התיר לעשות לכאורה רווחים מחליפי פירות ערלה, שהרי פסק שישראל יכול לומר לעובד כוכבים בשנות הערלה: "עבוד כרמי ותטול פירותיה, ותן לי כרמך שעברו עליה שני ערלה ואעבדנה ואטול פירותיה".
הרי סעי' זה מבוסס על דברי המקילים בסעי' יג, שאם כל אחד עובד בשלו זה מותר בלי לעשות תנאי, אבל לפי השו"ע צריך לעשות תנאי מפורש שכל אחד מקבל תמורת עבודתו במטע בלא קשר לשנים שחברו עבד?!
נשאלת השאלה כיצד פסק השולחן ערוך ביו"ד סי' רצד בסעי' יד; שמותר לישראל לומר לגוי תעבוד כרמי בשנות הערלה ואעבוד בכרמך בשנים שאינן ערלה ואהנה מהפירות?!
ויש על כך שתי תשובות:
- הט"ז עונה: "ויש לומר דטעם אחר יש בזה דהוה כמו מכירה שמוכר לו הקרקע שלו בשכר שנותן לו קרקע שלו לעובדה והוה כמו מכרה במעות וזה מותר לכו"ע".
- תשובתו של הש"ך: "וצריך לומר שס"ל כמו שכתב העטרת זהב דאפילו הרמב"ם מודה כאן דדוקא התם שקבלוהו בשותפות דרך השותפין זה עובד וזה אוכל ועביד שותף דטרח בעד שותף חברו מה שאין כן הכא".
- כלומר, השו"ע בסעי' יד לא עוסק בהסכם בין שותפים. ודווקא משום כך, כיוון שאין אחריות של מעשה הגוי על התוצאות והרווחים שיהיו ליהודי ממעשיו וכן להיפך, דבר זה נחשב כמו תנאי מפורש שבו מודגש מראש שלא תהיה זיקה בין תנובת עצי הערלה שזוכה בהם הגוי תמורת עבודתו לרווחים של היהודי.
להסבר זה מסכים הט"ז אלא שהוא מוסיף שבתנאי זה יש כאן כעין הקניית הקרקע. ולכן מסיבה זו לבד די בכך שלא מגדירים את ההסכם כחליפי ערלה אלא כהחלפת קרקעות. אך גם לדבריו אין קשר וזיקה בין תנובת העצים שיצאו משנות הערלה שזוכה בהם הישראל מהקרקע שיש לו בה זכות קניינית, לבין תנובת השדה שיש בה פירות ערלה שזכה בה הגוי באותם שנים.
ומכאן תשובה לשאלתך השנייה, לגבי מה שפסק מרן בסעי' טו, שמותר למכור לעובד כוכבים פירות שני ערלה לשלוש שנים לפני שהם באו לעולם.
וביאר הגר"א שאין היהודי מוכר את הפירות לגוי אלא רק את העצים בשלוש שנים הראשונות לנטיעה, כך שהפירות גדלים ברשות הגוי, ואין כאן הנאה מרווחים של פירות ערלה.
עפ"י זה הוא גם מיישב את השאלה הראשונה, שכאשר היהודי והנוכרי עשו הסכם על החלפת המטעים בשלושת שנות הערלה, גם במקרה זה היהודי הקנה לנוכרי רק את העצים ולא את הפירות, ולכן גם שם היהודי לא נהנה מפירות ערלה, ולכן הדבר מועיל לדעת כולם.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
