על הלימון והאתרוג לעניין תרומות ומעשרות ושביעית

התשובה

דברי הרב קוק זצ"ל ב'קונטרס אחרון' קודמים לדבריו ב'משפט כהן'. חלק מה'קונטרס אחרון' של 'שבת הארץ' הוא בעצם הערות שכתב הרב קוק זצ"ל על 'ספר השמיטה' לגרי"מ טיקוצ'ינסקי, ואלו נכתבו בשנת תר"ע, כפי שכתב הגרי"מ בהקדמה ל'ספר השמיטה'. הנכתב ב'משפט כהן' (שם) הוא משנת תרע"ג.

נראה שהרב קוק לא חזר בו, אלא שמה שכתב ב'ספר השמיטה' הוא לעניין שביעית, שאם נתייחס ללימון ולתפוזים כאל ספק, יצטרכו לנהוג שנתיים שביעית בלימון, וזה הפסד מרובה למשק הכלכלי וגם לחקלאי. לכן כתב שיש לסמוך על כך שהלימון והתפוז הם ככל הפירות, והולכים בהם לפי חנטה בלבד ולא חוששים ללקיטה. לעומת זאת בתרומות ומעשרות אפשר לצאת ידי חובת שתי השיטות, ובייחוד שאין פגיעה לחקלאי. לכן כתב להפריש שני מעשרות, ולהתנות שאם הפירות הם משנת מעשר שני – הרי הם מעשר שני, ואם הם משנת מעשר עני – מעשר עני. כידוע הרב קוק רצה לצאת ידי כל השיטות כשאפשר, כפי שפסק בהקשר לאוצר בית דין לאחר היתר מכירה. כמו כן הוא הנהיג שבכל שבע השנים יש לומר נוסח כפול (מעשר שני ומעשר עני) משום שחשש לספק השנים, אף שאין לנו ספק בהלכה, ואנו נוקטים כשיטת הרמב"ם על פי הגאונים לגבי חשבון השנים.^[1] אבל מכיוון שאפשר לומר נוסח שלא יוצר בעיות, עדיף לנקוט בדרך זו. לכן גם לעניין הלימון העדיף הרב קוק זצ"ל נוסח שפותר את הבעיה על הצד הטוב ביותר. אם כן דבריו ב'משפט כהן' הם למרות הנאמר ב'קונטרס אחרון' ונוסף עליו.^[2]

[1].     רמב"ם, הל' שמטו"י פ"י ה"ו.

[2].     ר' עוד שבת הארץ, מהדורת מכון התורה והארץ פ"ד הי"ב אות ט, עמ' 402, הערות 34–35.