התשובה
תשובה קצרה:
מותר לדוג בחכה רק לשם אכילה, או לצורך רפואי וכדו'. משום שאיסור "צער בעלי חיים" נוגע גם לדגים; וכפי שנראה ממחקרים שונים שנעשו בדגים בשנים האחרונות, מתחזקת ההערכה שהדגים מרגישים כאבים כפי שמרגישים בעלי חיים אחרים, למרות שהמוח של הדגים פחות מפותח. לפיכך ניתן לומר שהכנסת חכה עם קרס לתוך הפה של הדג, נכללת באיסור "צער בעלי חיים" כיוון שהיא גורמת לו כאבים חזקים, ולעתים היא עלולה לגרום לו דימום בפה, דבר שימנע ממנו לאכול גם לאחר החזרתו לבריכה. בנוסף לאמור לעיל, פגיעה בבעלי חיים ללא תועלת אמיתית לאדם; נחשבת לשלילית בעיני חז"ל אף במקרים שאין בכך איסור צער בעלי חיים; משום שהיא נוגדת את מידת הרחמנות של עם ישראל.
תשובה מורחבת:
היחס הכללי לציד של בעלי חיים בהלכה - כפי שעולה מדברי הגמ' (ע"ז יח ע"ב) ציד של בע"ח "לשם שחוק ושמחה" (רש"י שם ד"ה קניגיון) נחשב להתנהגות לא ראויה; עד כדי כך שחכמינו ז"ל הגדירוה כ"מושב ליצים", כפי שפסק הרמ"א (או"ח סי' שטז סעי' ב בהגה) ש"אף בחול אסור לצוד בכלבים, משום מושב לצים", וכבר הרחיב על כך בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סי' י), וברוח זאת כתבו גם חכמי איטליה בדורות שלפניו (ראה: שו"ת שמש צדקה יו"ד סי' נז, ספר פחד יצחק - ערך צחוק, ספר גבעת שאול - פרשת וישב דרוש ט). מן הראוי לציין שהמקרים שדנו בהם הפוסקים הנ"ל עוסקים בציד אכזרי, בו החיה מתה תוך כדי הציד; שלא כמו במקרה הנידון שהדגים מוחזרים לבריכה. אך מנימת דבריהם עולה שבכלל אין זה מן הראוי שאדם מישראל יצוד בע"ח ללא תועלת חיונית לאדם. אולם עיקר הדיון במקרה שלנו; הוא בשל איסור "צער בעלי חיים", כפי שיתבאר.
איסור צער בעלי חיים - קיים איסור לצער בעלי חיים (עפ"י רמב"ם הל' רוצח פי"גה"ט, שו"עחו"מ סי' רעב סעי' ט), כשלדעת הרבה פוסקיםזהו איסור תורה (כס"מ הל' רוצח פי"גה"ט, סמ"ע שם ס"קיב). אולם מותר לצער בע"חכשמדובר בצרכים החיוניים לאדם כגון: אכילה, לבוש, רפואה, פרנסה (שו"ת תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קה, רמ"א אה"ע סי' ה' סעי' יד בהגה). מקובל להתיר גם כשיש צער גדול לבע"ח, אך אין היתר לאכזריות מופרזת כלפי בע"ח, אף לצורך פרנסה; כגון: למנוע מהם אוכל או מים לזמן מרובה (שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ז, בשם תולדות יעקב יו"ד סי' לג).
צער בעלי חיים בדגים - גם דגים נכללים בהגדרת בעלי-חיים; בכל המצוות שנצטווה האדם ביחס לבע"ח (עפ"י ב"קנה ע"א, ותוס' שם ד"ה המנהיג). אחת הראיות לכך; מאיסור כלאי בהמה שנכללו בו גם הדגים; הנובע מאיסור צער בע"ח לדעות מסוימות (שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רטז עפ"י ה"חינוך" מצווה תק"נ). גם בשו"ת שיח יצחק (סי' שפז) שצידד להקל ב"צער בעלי חיים" של דגים, משום שאין חובת שחיטה לגביהם, ואינם משמיעים קול; דן בצער של דגים לצרכי רפואה; או הסרת קשקשים מדגים חיים לצורכי אכילה. אך אין מגמתו לומר שאין כלל איסור "צער בעלי חיים" ביחס לדגים. שהרי מובא בפוסקים שקיימת חובה על אדם להאכיל דגים באקווריום שבביתו קודם שיאכל בעצמו; כשהטעם הפשוט שזה משום איסור צעב"ח (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' יז, סי' קי, וכן כתב בתשובה הגרא"דאויעבראךשליט"א בספר נפש כל חי עמ' ערה). כמו כן הדיון על אופן החזרת דג שקפץ מהאקווריום בשבת, מבוסס על כך שיש איסור צעב"ח בדגים (ראה שמירת שבת כהלכתה; כז, כח, והע' צח). משום כך אין להתיר דיג בחכה אלא לצרכי אכילה או שאר צרכים חיוניים לאדם (ראה: שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' תל, "אמונת עתיך" תמוז-אב תשנ"ו).