התשובה
א. כל השנים אסור לעקור עצי פרי.[1] אבל עץ שגורם נזק לדברים אחרים – מותר לעוקרו מכיוון שהעקירה אינה להשחתה.[2] בנידון דידן לכאורה אפשר לקצוץ את השורשים שהולכים לכיוון מערכת הביוב, אלא שאם עושים כך, יש לעשות כן כל כמה שנים, ויש בכך טרחה רבה והוצאות כספיות. כיוון שיש ספק אם מותר לעקור לגמרי את העץ במקרה זה,[3] על כן יש למכור את העץ לגוי (בכסף ובשטר), והגוי יעקור את העץ.[4] ב. עקירת עץ שמזיק לעצים או לבתים אחרים בשביעית אסורה בגלל איסור הפסד פירות שביעית. אבל מותר לעוקרו משעה שהפירות מגיעים לשלב של 'עונת המעשרות'.
המשנה (פ"ד מ"י) אסרה לקוץ את האילן בשביעית כשיש בו פירות. המפרשים הסבירו שאפילו שמדין 'בל תשחית' קציצתו מותרת, בגלל פירות שביעית היא אסורה. מכאן שבשביעית אסור לקוצו אפילו אם מזיק לאחרים.[5] אלא שמדברי הריבמ"ץ[6] משמע שהאיסור לקוץ עץ בשביעית הוא במקרה שהעץ מיועד לנוי העיר. משמע שמותר לקוץ את העץ כשמזיק לאחרים או כשהפירות אינם שווים. ומכל מקום נראה שהרמב"ם[7] לא סבר כן, ופסק לאסור קציצת עץ בשביעית, אף על פי שמדיני 'בל תשחית' – מותר.
האיסור לקוץ עצים הוא בין שלב בוסר לשלב עונת המעשרות, ולעניין תאנים, עונת המעשרות היא ההבחלה. ההבחלה היא השלב שהפרי יכול להיות רך כעבור עשרים וארבע שעות משעת הלקיטה.[8] בתלמוד הבבלי[9] ניתן סימן נוסף לעונת המעשרות: בזן של תאנים ירוקים – כאשר התאנה מלבינה מעט, ובזן של תאנים אדומים – 'משיאדימו פניה'. בשלבים אלו הפירות אינם אכילים ממש, ומכל מקום כיוון שאפשר לאוכלם בשעת הדחק, הקלו לעקור את העץ כי אין בכך הפסד פירות שביעית.
[1]. רמב"ם, הל' מלכים פ"ו ה"ח.
[2]. שו"ת הרשב"א, ח"ז סי' תקי.
[3]. חוות יאיר, סי' קצה.
[4]. שאילת יעב"ץ, ח"א סי' עו; מהר"ץ חיות, סי' ע; דרכי תשובה, יו"ד סי' קטז ס"ק נא.
[5]. כן כתב הרדב"ז, הל' שמטו"י פ"ה הי"ז; וכן נכתב בשבת הארץ, פ"ה הי"ז אות ב. אין איסור 'בל תשחית' כאשר הרווח גדול מהפסד הפירות, אבל בשביעית אסור עצם הפסד פירות שביעית, ולכן אין משמעות לנזק שהעץ גורם, עי' בשו"ת מהרי"ט סי' פג.
[6]. ריבמ"ץ, שביעית פ"ד מ"י; הערת עורך, י"פ: עי' בהערות המהדיר לריבמ"ץ, מעשרות פ"א מ"ה, הערה 110, שהריבמ"ץ אינו מתכוון שקציצת עץ בשביעית אסורה רק בעצי פרי לנוי העיר, אלא הוא רק מביא היכי תימצי שאין איסור 'בל תשחית', ובעצי פרי הסמוכים לעיר אין איסור, כמבואר במשנה ב"ב פ"ב מ"ז.
[7]. רמב"ם, הל' שמטו"י פ"ה הי"ח.
[8]. רמב"ם, הל' מעשר פ"ב ה"ה.
[9]. נידה מז ע"א.