התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
הרמב"ם (פ"ה היח) אומר: הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזורעו אף על פי שהוא רוצה בקיוצ לבהמה או לרפואה הרי זה לא קדש, עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימים רוב העם באותו מקום. כיצד המקיים המקיים קוצים בכרם בערב שרוצים בקוצים לגמליהם הרי זה קדש.
מלשון הרמב"ם אנו לומדים שאם המין הזה מקיימים אותו אנשי המקום הרי זה מוגדר תבואה, ועל כן שבולת שועל או שעורה שהוא דבר שמגדלים, אפילו שהאדם הפרטי לא גידל אבל כיוון שהתבואה הזאת גדלה באותו המקום הרי זה נחשב להיות תבואה או ירק ויש לעקור אפילו אם עלה מאליו. אבל דבר שאין מגדלים ירק או תבואה באותו מקום וגם הוא לא מגדל לצורך אין זה מוגדר תבואה או ירק ואין חיוב לעקור את הגדל בכרם.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
