התשובה
ב"ה כ"א אדר א' ה'תשע"ו
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתכם
- צמח האסנה אינו ספק ירק כפי שמובן מתוך השאלה, אלא הוא נחשב כירק בוודאות ולא מחמת הספק לפיכך אין בו דיני ערלה ומותר לאכול מפירותיו בתוך שלוש שנים לנטיעתו (עי' "סקירה מקצועית - פטל אסנה ואוכמניות – אילן או ירק" של האגרונום מרדכי שומרון – מכון התורה והארץ. המאמר במלואו באתר "למעשה" של "מכון התורה והארץ").
- משום כך, אנו פוסקים שאת צמח האסנה אסור לשתול בכרם מן התורה או אפילו בתוך ארבע אמות הסמוכות לכרם (עפ"י רמב"ם הל' כלאים פ"ז ה"א ועי' חוקות הארץ שם).
- אם הצמח השריש בשעה שהיו ענבים בכרם בגודל של פול הלבן – הם נאסרים באכילה ובהנאה (עפ"י רמב"ם הל' כלאים פ"ה הי"ג ועי' חוקות הארץ שם בשיטות השונות מתי הכל נאסר) ולאור זאת לכאורה במקרה זה היה הכל צריך להיות אסור.
- אולם באיסור כלאים הזרעים והענבים נאסרים רק כשהבעלים מודעים לכך שצמחו בכרמם צמחים אחרים והם חפצים בקיומם. אך אם הזרעים או הירקות עלו מאליהם בכרם שלא לרצון הבעלים הם אינם נאסרים אלא עד שהבעלים יראו ולא יעקרו אותם, שאז אם הם הוסיפו מאתיים הם נאסרים. כפי שמצאנו בדברי התוספתא (כלאים פ"ג ה"ג) המובאת גם במס' ב"ב (ב ע"א): "מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור גדרה ונפרצה אומרים לו גדור אם נתייאש הימנה הרי זה קדש...."."מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור, גדרה ונפרצה אומרים לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש". כלומר, כל זמן שהוא עסוק בגידור הכרם הגידולים אינם נאסרים ורק לאחר שהוא נתייאש הם נאסרים. אך גם אז הם נאסרים מיד אלא רק הם הוסיפו מאתיים מגידולם לפני שנפרצה המחיצה. ועי' מה שכתבנו בהרחבה בחוקות הארץ (פ"ז הי"ז אות ז ובהע' שם) כיצד מחשבים את הוספת המאתיים.
- עיקרון זה מצאנו בדברי המשנה (כלאים פ"ה מ"ו) לגבי אדם שמגלה שצמחו ירקות בתוך הכרם שלו: "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר, כשאחזור אלקטנו אם הוסיף במאתים אסור".
- כלומר, כלאי הכרם אינם נאסרים רק על סמך העובדות ה"יבשות" שישנן ירק או תבואה הגדלים בכרם, אלא רק אם הם ידועים לבעלים ולבעלים לא איכפת שהם יצמחו בכרם שלו. וכך פסק גם הרמב"ם (שם שם הי"ז):
- אולם דין זה הוא לא רק כשהכלאים צמחו מאליהם כך הדין, אלא אפילו אם הבעלים זרעו בעצמם תערובת של זרעים שהם אינם חפצים בה. אפילו הכי אין בכך איסור תורה. אלא שבמקרים מסוימים זה אסור מדרבנן משום מראית העין ובמקרים מסוימים זה מותר לזרוע כן אפילו לכתחילה. זאת במקרים בו המין שהתערב בתוך המין שהיה קיים לפני כן הוא פחות מ 1/24 מהמין השני. אולם אם ערבו זאת בכוונה או שהם חפצים בתערובת זו, אזי אפילו זרע אחד אוסר את התערובת בזריעה (עפ"י כלאים פ"ב מ"ב ורמב"ם הל' כלאים פ"ב ה"א ועי' חוקות הארץ שם).
- מקרה שלנו שזריעת האסנה הייתה במודע רק הוא לא ידע שיש בכך איסור, קיימת התלבטות כיצד להתייחס לכך. מצד אחד הוא חפץ בצמח זה באופן עקרוני ולפיכך זה אסר את הצמח וכן את הענבים מיד עם השרשתם כיוון שיש ניחותא לבעלים בזריעה (עפ"י הגמ' פסחים כה ע"א וברמב"ם הל' כלאים פ"ה הי"ג).
- אולם דעת הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (חלק ב – ג סימן קב) שאדם שזרע כלאים בכרמו ושמח בהם מעצם קיומם אך אין לו ניחותא בכך מחמת האיסור והוא רוצה לעקור אותם, זה נחשב שזה לא נזרע לרצונו, והפירות אינם נאסרים.
- למעשה, ניתן להקל במקרה הנידון ולסמוך על הסברא שהכלאים כלל לא נאסרו בכרם משום שלא הייתה ניחותא של הבעלים בזריעתם. בצירוף דעת האחרונים שסוברים שאם היה ירק אחד בכרם בזה"ז זהו ספק הלכתי אפילו כשנזרע מתוך מודעות שזה כלאים. כיוון שיש מן הראשונים המתירים לזרוע מין אחד בכרם לכתחילה שלא במפולת יד. ויש הסוברים שאיסור כלאי הכרם בזה"ז הוא מדרבנן. (עי' בהרחבה דרך אמונה כלאים פ"ז ס"ק נה, וחוקות הארץ פ"ז שם).
- לכן למעשה, כיוון שבמקרה שלנו יש הסוברים שאין כלל איסור כלאים, ניתן להתיר את האסנה וגם את הענבים באכילה.
- בברכת התורה והארץ
- אהוד אחיטוב
