התשובה
שלום
א. פסק הרמב"ם (הלכות כלאים פרק ב הלכה ז) "הזורע שדהו מין מן המינין וכשיצמח ראה בו כלאים, אם היה המין האחד אחד מעשרים וארבעה בשדה הרי זה ילקט עד שימעטנו מפני מראית העין, שמא יאמרו כלאים זרע בכוונה, בין שהיה המין האחד שצמח תבואה וקטנית בתבואה וקטנית, או זרעוני גינה בתבואה וקטנית ובזרעוני גינה, ואם היה הצומח פחות מיכן אינו צריך למעטו".
כלומר כאשר אדם לא זרע כלאים וגם אין כוונתו ורצונו בגידולי הכלאים, אם יש כמות גדולה של 1/24 ומעלה, יש למעט מאותו הגידול לייחס שיהיה אותו הגידול קטן מ1/24, משום מראית עין שלא יאמרו שמגדל כלאים.
ב. פסק הרמב"ם (הלכות כלאים פרק ב הלכה ו) "במה דברים אמורים בשלא נתכוון לערב ובשלא נתכוון לזרוע השני מינין שנתערבו, אבל אם נתכוון לערב זרע בזרע אחר או לזרוע השני מינין אפילו היתה חטה אחת בתוך כרי של שעורים אסורה לזורעה וכן כל כיוצא בזה".
כלומר במקרה זה שניכר שרצונך בגידול שתי המינים, רצונך בכלאים, אזי אף חיטה אחת בשדה שעורה אסורה . ואזי יש לעקור את כל התרד אף שיש בו פחות משיעור 1/24.
אך יש עצה אחרת והיא לעקור מסביב לתרד שיעור הרחקה טפח וחצי מין הבצלים, וגם שלא יהיה התרד "חבוש" דהינו שהבצלים לא היו גדלים מסביב לתרד מכל הכיוונים (אף שיש הרחקה) ואז אפשר לקיים את התרד.
