התשובה
שיח ה"גאת" - גזעו מעוצה והוא שיח רב שנתי, לכן דינו כאילן לכל דבר. הלכה פסוקה היא שאין איסור כלאים בזריעת מיני אילנות שונים יחד ובזריעת ירק עם אילן[1]. כלאי-אילן האסורים הם בהרכבת מיני אילנות שונים או ירק על אילן[2].
במקרה שלנו, החקלאי רוצה לשתול את הכרוב סמוך לאילן, ויש לדון אם יש צורך להרחיק ביניהם כדי שלא תיווצר הרכבה של הירק על שרשי ה"גאת". ובזה דנו הראשונים:
יש הסוברים שהרכבה על השרשים כמוה כהרכבה גמורה[3], ואין לזרוע מעל גבי השורש אם שרשי הירקות יחדרו לשורשי העץ. עפ"י אותה שיטה יש אומרים שתמיד רצוי לזרוע במרחק של ג' טפחים מהגזע כדי שלא יראה כמרכיב על השרשים[4].
ויש חולקים וסוברים שכל האיסור האמור שם הוא בהרכבה על זמורה שהוברכה באדמה, אך אין כלל איסור בהרכבה על שרשים[5], וכמותם פסק השו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ה). הדעה המקובלת באחרונים היא שלא לזרוע על שרשי אילן אם עלולה להיווצר הרכבה על השרשים[6].
מסקנה
אין בידינו מידע ברור על התפרסות שרשי ה"גאת" מהגזע, ועד כמה שרשי ה"גאת" חדירים לשרשי הכרוב. משום כך, יש לשתול את הכרוב במרחק ג' טפחים (כ30- ס"מ) מגזע ה"גאת". דבר זה מותר לכל הדעות, מפני שאין וודאות שתיווצר הרכבה על השרשים, ומשום שאין רצונו של החקלאי בהרכבה זו[7].
[1] תוספתא (כלאים פרק א הל' י), רמב"ם (כלאים פ"א ה"ו), שו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' ג).
[2] קידושין (לט ע"א), רמב"ם (כלאים פ"א ה"ה), שו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' א).
[3] ר"ן (לרי"ף קידושין טז ע"א, ד"ה הלכך), ר"ש (כלאים פ"ז הל' א), כס"מ (כלאים פ"א ה"ו) בדעת הרמב"ם (שם), עפ"י ירושלמי (כלאים פ"ז מ"א).
[4] תוס' (קידושין לט ע"א ד"ה לא קיי"ל), מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם (כלאים פ"א ה"ו). בב"י (יו"ד סי' רצה ד"ה ויש איסור) כתב על דברי התוס': "דמדת היושר והטוב הוא ולא מן הדין, אלא מפני מראית העין".
[5] רא"ש (הלכות קטנות, כלאים פ"א סי' ה).
[6] ש"ך (סי' רצה ס"ק ב), גר"א (שם ס"ק יא), משפט כהן (סי' כ), חוקות שדה (סעי' יא, ובתלמי שדה הע' מז). ועי' זרע הארץ (כלאי אילן הל' י), ארץ חמדה (כלאים מדור ב פרקים ז-ט).
[7] באה"ט (שם ס"ק ד) ונקט להחמיר בכל מקרה להרחיק ג' טפחים.