כלאים בהנבטה ביתית

התשובה

שלום וברכה

התוספתא במסכת כלאים (א, ט) מפרטת מקומות שבהם אין חייבים על זריעת כלאים:

הזורע דבר המצמיח על גבי ביצים (קרקע בוצית) ועל גבי חילת (החול) - חייב. על גבי סלע ועל גבי אמת המים – פטור.

מכך שהזורע על גבי אמת המים פטור יש שרצו להוכיח שאין איסור בזריעת כלאים על גבי מים[1], וכן דעת הגר"י אריאל למעשה (אמונת עתיך, גליון 105). אולם הר"ש סירלאו (כלאים א, ט) כתב שדווקא כאשר לא רגילים לזרוע כך אין בכך חיוב, משום ש'בטלה דעתו אצל כל אדם', אך כאשר מדובר בדרך זריעה מקובלת – הרי זה כלאים לכל דבר. וכך כתב גם הגרצ"פ פרנק (הר צבי זרעים ח"ב לא)[2].

לאור זאת, כאשר מנביטים נבטים על גבי צמר גפן וכדומה, יש להקפיד שלא להנביט זרעים ממינים שונים בסמיכות[3]. (יש להזהיר על כך בפרט במוסדות חינוך שם מנביטים לעיתים מינים שונים להעשרת התלמידים[4]).

[1] כך כתב הגרי"א הרצוג (פסקים וכתבים ח"ג סימן כג). אולם למעשה התיר רק בצורך גדול בצירוף לצדדי היתר נוספים.

[2] יש להוסיף שבחסדי דוד (על התוספתא שם) כתב שגם הזורע על גבי אמת המים פטור אבל אסור מדרבנן. לאור זאת לכאורה יש לאסור כלאים בפטריות, אף שמאוירא קא רבו. אך עיין בדרך אמונה כלאים בה"ל פ"ג ה"א שהיקל בזה.

[3] יש שכתבו שצמר גפן נחשב כמקום שאינו ראוי לזריעה, כאמת המים, ולא כמקרה שעליו דיבר הגרצ"פ פרנק שם גידלו על מים באופן מקצועי. על סברא זו יש לתמוה, שכן אמנם מקום זה לא ראוי לגידול של זרעים שונים על מנת לגדלם לפירות, אך הוא בהחלט ראוי לשם גידול של נבטים, שהיא צורת גידול מקובלת.

בנוסף יש שרצו לצרף את דברי החזון איש (ה, טו) שכאשר זורע על מנת לקצור לפני הוצאת הפירות – אין בכך איסור. ואף זו סברא תמוהה, שכן כאשר מנביטים זרעים על מנת לאכול מן הנבטים – זהו פרים. וכפי שלא יעלה על הדעת להתיר זריעת עלי תבלין משום שהוא עתיד לקצור אותם בלא שיוציאו פירות, כך אין להתיר גם זאת.

[4] אף שיש מקום מעט להקל בכך, שכן לרוב אין כל כוונה להנות מתוצרתם של נבטים אלו, ואף לרוב הם לא מתפתחים מספיק לכדי זריעה בקרקע, והדבר דומה לזורע כלאים על מנת לבודקן. מכל מקום אין זה היתר פשוט, שכן לדעת חלק מן האחרונים (המובאים שם) כאשר יש לו הנאה מהזרע עצמו – הדבר אסור, וגם כאן נהנים הילדים מצפיה ולימוד מן הזרע עצמו. ולכל הפחות הרחק מן הכיעור יש כאן.

יש להעיר שבדרך כלל הנבטה זו נעשית בתוך הבית ובעציץ שאינו נקוב, שבשניהם יש הסוברים שהאיסור הוא מדרבנן, ועל כן המיקל בגידולי מים נראה שיש לו על מי לסמוך.