התשובה
ב"ה ח"י מנחם-אב שנת השבע ה'תשע"ה
זרעים שקיים ספק אם נבטו תחת הגפן
בתשובה לשאלתך שלפני כמה שנים הנחת בכיור הצמוד לגפן עציץ עם זרעים להנבטה, ואינך יודע בוודאות שהגפן סיככה עליו, וברצונך לדעת מה עליך לעשות?
אכן, כיוון שהשאלה על דבר שנעשה לפני כמה שנים כשהתוצרת עצמה כבר לא קיימת, הרי שהדיון באופן מעשי נוגע רק לגפן עצמה אם מותר לקיים אותה, אך למרות זאת יש בו תועלת גם לגבי הזרעים בכדי שלא תחשוש שמא אכלת דבר האסור באכילה.
- אך לפני כל הדיון חשוב להקדים שאכן אסור לזרוע תחת גפן בין עציץ נקוב ובין בעציץ שאינו נקוב בכל האופנים ובכל עונות השנה. וכל התשובה שתובא להלן מתייחסת רק לגבי מציאות של דיעבד.
- לפני שנדון בפרטים, חשוב לציין שאם ההנבטה הייתה בחורף כך שהעציץ היה מונח בזמן שאין ענבים בגפן משלב הבוסר עד שלב גמר הגידול – התוצרת בווודאות לא נאסרה.
- אולם גם אם ההנבטה נעשתה בעונה שיש ענבים בגפן – אף שבמקרים מסוימים אכן גם הזרעים וגם הגפן נאסרת, אך במקרים מסוימים היא אינה נאסרת, וכיוון שהמדובר כאן הוא בספק אם בכלל הייתה זריעה תחת הגפן, הרי שניתן להקל בדיעבד. וכיוון שלא ברור כשאת הנימוקים לתשובה נחלק לשנים בין אם מדובר בעציץ שאינו נקוב ובין אם מדובר בעציץ נקוב:
- ספק הנבטה בעציץ שאינו נקוב תחת גפן
לגבי התוצרת שבעציץ; אם המדובר שהעציץ שהיה מונח בכיור היה עציץ שאינו נקוב - במקרה כזה, לדעת הרמב"ם (הלכות כלאים פ"ה הט"ז) והרבה פוסקים הן הגפן והן הזרעים או הירקות מותרים בדיעבד (עפ"י חוקות הארץ ח"ב פ"ה הט"ז אות ד' והע' 15). אמנם אף שיש מן הפוסקים שאוסרים את הגידולים מדרבנן (כמובא בחוקות הארץ שם הע' 16), מכל מקום במקרה הנידון יש להקל משתי סיבות:
סיבה ראשונה, שכיוון שמדובר בעציץ שאינו נקוב שיש מחלוקת מפרשים אם הגידולים נאסרו מדרבנן או שלא נאסרו, הרי שמדובר כן במחלוקת באיסור דרבנן, שניתן להכריע כדעת המקילים על פי הכלל "ספק דרבנן לקולא".
בנוסף לכך במקרה הנידון קיים ספק אם בכלל אכן הגפן סככה על הנבטים, שיתכן שגם האוסרים בהנאה גידולים של עציץ שאינו נקוב תחת הגפן, נראה שבמקרה זה יודו שאין לאסור מחמת הספק.
- ספק הנבטה בעציץ נקוב תחת גפן בודדת
אמנם גם על הצד שזה נעשה בעציץ נקוב שלדעת חלק מן הפוסקים בנסיבות מסוימות הגידולים עשויים להיות אסורים באופן עקרוני אם הם נבטו תחת הגפנים.
אך למעשה ניתן להתיר את התוצרת בדיעבד (אם היא קיימת) משום מספר ספקות בעיקר מכיוון שכלל לא ברור שכלל נעשתה כאן זריעה תחת גפן, ובנוסף לכך גם אם אכן זה קרה נוכל להתיר את התוצרת מכמה טעמים, זאת לאור העובדה יש כאן כמה צדדים להתיר בדיעבד את התוצרת:
- לפי התיאור לקחת עציץ עם זרעים שהתחילו לנבוט ואז הנחת תחת הגפן – במקרה כזה זה הם נאסרים רק כשהמשיכו לגדול בתוספת של 1/2% בגידול (1/200) וזאת רק לאחר שנודע לך שיש כאן גידול באיסור
- גם אם הייתה פעולה של זריעה תחת גפן, מדובר הרי רק תחת גפן אחת - יש הסוברים שעציץ נקוב אינו אוסר את התוצרת אלא אם היא נעשתה בכרם שלם שיש בו לפחות ה' גפנים שנטועים בשתי שורות של "שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב" – כלומר שתי גפנים בכל שורה והחמישית או בהמשך השורה השלישית או משוכה החוצה מול המרווח שבין השורות.
- גם לפוסקים שאוסרים את התוצרת באכילה גם תחת גפן בודדת, עדיין יש הסוברים שזריעה בעציץ נקוב של מין אחד בלבד אינה אוסרת, אלא אם כן נזרעו שם שני מיני זרעים (חוקות הארץ שם אות ה' והע' 26).
- בכל מקרה גם אם הזריעה הייתה באדמה תחת הגפן – יש הסוברים שהם אינם נאסרים אלא אם נזרעו ב"מפולת יד" יחד עם הגפן (גר"א יו"ד סי' רצו ס"ק ז).
- מדובר כאן במס' ספקות בזריעת כלאים בעציץ נקוב, שלדעת חלק מהראשונים איסור הזריעה בו הוא איסור דרבנן (עי' חוקות הארץ פ"ה הט"ז אות ה והע' 23-25).
לאור כל האמור, ניתן להתיר את התוצרת בדיעבד, אך וודאי שבכל הסברות הנ"ל שהבאנו אין להקל על פיהם ח"ו בזריעה לכתחילה.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
