זריעת חיטה בעציץ שצומחים בו גם צמחי נוי

התשובה

ב"ה ט"ו סיוון ה'תש"פ

זריעת חיטה לצורך נוי בסמוך לצמחי נוי

 שלום רב וברכת ה' עליכם  

 בתשובה לשאלתך, אודות זריעת חיטה לצורך נוי בסמוך לצמחי נוי, וניתן לחלק את השאלה לשני חלקים:

 החלק הראשון של השאלה: האם כשאדם זורע חטים לצורך נוי יש בכך איסור כלאים?

 החלק השני של השאלה: האם צמחים שבמהותם הם צמחי נוי, חל עליהם איסור כלאים?

לגבי החלק הראשון של השאלה: האם כשאדם זורע חטים לצורך נוי יש בכך איסור כלאים?

התשובה היא, שיש כאן איסור כלאים, כי צמח שנכלל בין סוגי הצמחים שחל עליהם איסור כלאים, אף אדם יזרע אותו למטרה שונה, הוא יעובר על איסור כלאים.

לגבי החלק השני של השאלה: האם צמחים שבמהותם הם צמחי נוי, חל עליהם איסור כלאים?

התשובה היא, שלמעשה להחמיר באם אחד מהמינים הוא מאכל אדם. כי אמנם דבר זה נתון במחלוקת, האם צמחי נוי נכללים באיסור כלאי זרעים. אך כיוון שזאת מחלוקת באיסור תורה, צריך להרחיק ביניהם.

ולמעשה: במקרה שלכם, לא ניתן לזרוע אותם בתוך עציץ רגיל, כיוון שההרחקה בין זריעה מינימלית של תבואה לזריעה מינימלית של ירקות, היא ששה טפחים, ולכן לא ניתן לזרוע אותם יחד באותו עציץ.

להרחבת הדברים:

לגבי החלק הראשון של השאלה; קיים איסור מן התורה לזורע כלאים אף אם כוונתו היא רק לצורך נוי ולא לצורך אכילה, כפי שפסק בשו"ת הרדב"ז ח"ו ב' אלפים רנג; כשטענתו הראשונה היא שהעובדה שתוצרת של כלאי זרעים אינה נאסרת באכילה, מלמדת על כך שהאיסור אינו תלוי במטרת הגידול אם היא מיועדת לאכילה או שאינה מיועדת לאכילה. אלא שהוא מוסיף שאף אם היינו מוצאים חילוק כזה, למעשה צריך לאסור משום מראית העין, שיחשדו אותו שזרע למאכל, וכך כותב הרדב"ז בתשובתו:

"שאלת על מי שיש לו גנה קטנה בארץ ישראל וזורע בה מיני זרעים ואינו מכוון בהם לאכילה כלל אלא למראית העין אם מותר לזרוע אותה כלאים:

תשובה: לא מצאתי מקום לשאלה זו, וכי באכילה תליא מילתא?! והלא מי שזרע כלאים אף על פי שעבר מותר לו לאכלן כי אין האיסור תלוי אלא בזריעה או המקיים אותו וכיון שהדבר תלוי בזריעה מה לי שיזרע לאכילה או למראית העין. ותו מי שרואה אותם כלום יודע אם הם לאכילה או למראית העין ואם עבר וזרען עבר על שדך לא תזרע כלאים...".

וכן פסק בשו"ת אמרי בינה ח"א סי' י, פז ע"א. וכן פסק למעשה בשו"ת באהלה של תורה ח"ד סי' כט אות א. 

וכך נפסק בספר הלכות הארץ (מכון התורה והארץ עמ' 167 סעי' טו):

"אסור מן התורה לזרוע כלאים אף אינו מתכוון בזריעתם לאכילה אלא לנוי".

בנוגע לשאלה השנייה האם צריך להרחיק בין החיטה לבין צמחי שבמהותם אינם צמחי מאכל, אלא צמחי נוי?

התשובה היא, שצריך להרחיק בין החיטה לבין צמחי נוי שמקובל לזרוע או לשתול אותם באופן יזום.

אכן המפרשים נחלקו מהי דעת הרמב"ם בשאלה זו, לאור העובדה שהרמב"ם פסק בהל' כלאים פ"א ה"ד:

"אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראויין למאכל אדם, אבל עשבים המרים וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה וכיוצא בהן אין בהן משום כלאי זרעים".

כשהשאלה היא ביחס לתחום הביניים שבין "זרעים הראויים למאכל אדם" לבין "עשבים המרים שאינם אלא לרפואה".

ודעת הכסף משנה בהל' כלאים פ"א ה"ד; שאכן כל דבר שדרך בני אדם לקיים ממנו, הוא נכלל במינים שאסורים בזריעת כלאים, וכך הוא כותב:

"לכן נראה לומר דלאו דוקא נקט רבינו מאכל אדם אלא כל דבר שרוצה בקיומו אסור זה בזה ואפי' אם רוצה בקיומו למאכל בהמה ולא נתכוון רבינו לשלול אלא העשבים המרים בלבד וכדדייק סיפא דלישניה ודין זה נ"ל שלמד רבינו ממה שאמרו בירושלמי בריש כלאים גבי זונין".

ואף שיש שחלקו על כך, כפי שכתב הרדב"ז פ"ב ה"ט; וז"ל:

"שאין כלאים נוהג אלא בדברים שזורעין אותם לאכילה"; וכמותו נקט החזו"א (כלאים סי' א ס"ק יב).

אולם מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל בספר ארץ חמדה, חלק שני,  עמ' יז-יט; ולאחר שהוא דן בשיטות השונות הוא כותב, "להלכה יש לנקוט לחומרא, כדעת הכסף משנה, כיוון שהיא מחלוקת באיסור תורה".

וכך נפסק בספר הלכות הארץ (מכון התורה והארץ עמ' 169 סעי' ג):

"גם במקרה שאחד המינים משמש למאכל אדם והאחר אינו כזה, אך רגילים לגדל אותו ולזרוע ממנו שדות שלמים אסור. ולפי זה יש להרחיק צמח שמיועד למאכל אדם, מפרחי נוי".

וכאמור, חיטה מוגדרת כמאכל אדם, ואין זה משנה מהי כוונת הזורע.

ולמעשה: במקרה שלכם, לא ניתן לזרוע אותם בתוך עציץ רגיל, כיוון שההרחקה בין זריעה מינימלית של תבואה לזריעה מינימלית של ירקות, היא ששה טפחים, שזה כחצי מטר לפי החישובים המקילים. והרחקה כזאת אינה אפשרית בעציץ רגיל.

צריך להדגיש, שמה שכתבנו שיש להחמיר ולהרחיק מצמחי נוי, זהו דווקא כשאחד מהמינים מוגדר וגם מקובל להשתמש בו כצמח מאכל, אף אע"פ שהמין השני הוא צמח נוי. אך אם שני המינים הם צמחי נוי, לא צריך להרחיק ביניהם, כמו שאין איסור הרכבה בין שני מינים של עצי סרק, אשר אינם חשובים לעניין איסור כלאים כשני מינים. וכך משווה ביניהם הרב ישראלי זצ"ל (שם):

"כל הדיון הוא רק כשאחד מן המינים הוא מאכל א ד ם. אבל אם שניהם אינם ראויים למאכל אדם, ודאי שאין בהם תורת כלאי זרעים שאין הבדלי המינים שלהם חשובים להיקרא כל מין ומין בפני עצמו. ראיה לדבר מכלאי ה ר כ ב ה שאינם אסורים סרק ב סרק, משום שכולם נחשבים במין אחד".

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב

מכון התורה והארץ