התשובה
ב"ה ד' תמוז ה'תשפ"א
זמורות וירקות של כלאי הכרם בשמיטה
לכבוד
ר' רונן פוסט
שלום וברכה וכל טוב
א. ראשית נאמר באופן כללי שבוודאי שכאשר לומדים הלכות כלאי הכרם בוודאי שסברת הר"ש נשמעת, אך בפסיקת ההלכה כיוון שהשו"ע פסק במצוות התלויות בארץ וכן בהלכות כלאי הכרם כדעת הרמב"ם בלבד, לכן למעשה במקרים רבים פוסקים כדעת הרמב"ם, אף שבוודאי חוששים גם לדעות אחרות.
ב. בנוגע לשאלה עצמה של הזמורות בכלאי הכרם – שאלה זו קיימת גם בשאר השנים - ודווקא מהכיוון ההפוך. שהרי לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, במצב מסויים של כלאים בכרם צריך לעקור אף את הגפן עם הזמורות ולשרוף אותה (לא בכל מצב). ובכל אופן למעשה אנו פוסקים כדעת החולקים שהזמורות לא נאסרות ולא עוקרים את הגפן (עי' בהרחבה חוקות הארץ פ"ה ה"ז).
ג. בנוגע לעקירת ירקות בכרם בשמיטה - למעשה אנו מחלקים בין כרם בגינה הפרטית וכן כרם של אוצר בית דין, כלדלהלן:
- 1. בגינה הפרטית ובאוצר בית דין - הכרם הוא הפקר, וכיוון שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וממילא אין חובה לעקור את הירקות, והוא הדין שאין צורך לטפל בעשבייה באותם כרמים. כאשר ההיתר לטפל שם בעשבייה הוא על פי הכללים של "אוקמי" לפי השיטות השונות. (כאשר בגינה הפרטית בוודאי שראוי להחמיר לעשות רק מלאכות שמונעות פגיעה משמעותית באילן ולא מלאכות לטובת הפירות).
- 2. בכרם של היתר מכירה - דינו ככרם של גויים, שגם לגביו אנו פוסקים שהפירות או הירקות עלולות להיאסר כדין איסור כלאי הכרם, שהרי יש כלאי הכרם של נוכרי, ומאידך הפירות אינם הפקר. לכן בוודאי שיש חובה לעקור את הירקות ואת העשבים בכרמים אלו גם בשמיטה. כי אף אם הענבים הם של נוכרי והירקות של נכרי הם ייאסרו באכילה. כמובן שגם אז מורידים את הירקות ואת העשבים לפי סדרי העדיפות, דהיינו, שבאם הדבר ניתן לא לעקור את הירקות באופן גמור מהקרקע אלא תחילה לקטוף אותם ולאחר מכן לרסס. וכן את העשבים או לרסס לעשות כיסוח עליון, ולאחר מכן לרסס את מה שנשאר.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
