אנחנו רוצים להעתיק עץ תפוזים למקום אחר בגינה שלנו מבלי לחכות עוד שנות ערלה. אפשר לקבל הנחיות מעשיות איך להעביר אותו על פי ההלכה?

התשובה

שלום וברכהלהלן ההנחיות מתוך ספר הלכות הארץ בהוצאת המכון  הלכות ערלה פ"ד

העברה והעתקה של עצי פרי

א. מניין שנות ערלה מתחיל מעת נטיעת הייחור או זריעת הגרעין, כפי שביארנו לעיל (פרק א סעי' ג).[1]

ב. אם מעבירים עץ ממקום למקום, יש להתחיל ולמנות את שנות הערלה מחדש, שכן הנטיעה במקום החדש הרי היא בכלל 'ונטעתם'. יש לציין שיש מקרים שבהם אסור להעביר עץ מאכל, מפני שיש איסור 'לא תשחית את עצה'[2] או מפני מצוות יישוב ארץ ישראל,[3] ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ג. כשמעבירים עץ ממקום למקום, אך יחד עם העץ מעבירים גם את גוש האדמה שעוטף את השורשים – אין צריך למנות שנות ערלה מחדש, בתנאי שגוש האדמה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים.[4]

ד. כשמעבירים עץ עם גוש אדמה מסביבו, ואין יודעים אם גוש זה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים, כדאי בתחילה לגזום את העלווה של העץ בצורה מקסימאלית.[5] לאחר מכן אפשר לנקוט באחת משתי האפשרויות דלהלן:

1. לשאול איש מקצוע (אגרונום) מהו גודל גוש האדמה שנצרך לקיום העץ במשך שבועיים. [6]

2. אם אין אגרונום לשואלו ובכל אופן רוצים 'להרוויח' את שנות הערלה,[7] יש לקחת את העץ עם גושו, להניח אותו בבור שמוכן לנטיעה, אך לא לכסות באדמה אלא להשאיר את העץ מונח כך למשך שבועיים. יש להשקות בעדינות[8] את העץ, במידה ובכמות שהיה משקה לפני עקירתו. לאחר שבועיים יש להסתכל על העלים של העץ – אם הם מתייבשים וקמלים, סימן הוא שהעץ קיבל זעזוע, אין גוש האדמה מספיק למחייתו, ולכן יש למנות שנות ערלה מחדש לאחר הנטיעה. אם אין העלים קמלים, אפשר לכסותו ולהוסיף לו את האדמה שבצדי הבור, ואין למנות שנות ערלה מחדש.[9]

[1] העיקרון הוא שמניין שנות ערלה הוא מעת הקליטה של העץ באדמה, עי' כס"מ לרמב"ם, הל' מע"ש פ"ט הי"ב; חזו"א ערלה סי' יב ס"ק ה. אמנם אין בכך נפקא מינא, שכן בכל מקרה נוהגים להחמיר כדעה שרק פירות רביעית שלאחר ט"ו בשבט מותרים, עי' לעיל פרק ב/2.

[2] דברים כ, יט; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 251-217; אמונת עתיך 91 (תשע"א), עמ' 78-73.

[3] ב"מ קא ע"ב; תוס', ב"מ שם, ד"ה בשדה.

[4] עי' ערלה פ"א מ"ג; שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' יט. לגבי משך זמן ש'יכול לחיות', עי' שו"ת הרשב"א ח"ג, סי' רכה; רא"ש הלכות קטנות, ערלה סי' ד; משפט כהן, סי' ח; חזו"א, ערלה סי' ב ס"ק יא-יב. ראוי לציין שעצים שנמצאים במשתלה בגוש אדמה, גדלים בצורה מוקטנת, כי מגדלים אותם בכלים קטנים (בדרך כלל 6-5 ליטר לערך) לעומת המרחבים של השטח הפתוח. צורת גידול זו אינה מאפשרת התפתחות עץ גדול עם עלווה מרובה כבשטח פתוח. כיוון שכן, גודל גוש האדמה מספיק למחיית העץ למשך שלוש שנים ויותר.

[5] גודל גוש האדמה שמספיק למחיית העץ הוא לפי גודל העלווה. ככל שהעלווה מצומצמת, די בגוש אדמה קטן יותר.

[6] חזו"א, דיני ערלה ס"ק יח; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 77; על ערלה במשתלות עי' גם: התורה והארץ א, עמ' 244-189. יש כמה גורמים שנלקחים בחשבון לקביעת גודל הגוש שיכול לקיים עץ במשך שבועיים: הגורמים הם גודל הגוש, סוג הקרקע, שטח העלים ותנאי האקלים. אם אין מכסים את בור השתילה, השטח המאדֵה גדול יותר, ולפיכך קצב איבוד המים מהיר יותר. לעומת זה בית השורשים מאוורר. ישנם כלים כדי לחשב מהו שטח העלים המרבי שישמור על כמות המים הזמינים לאידוי במשך שבועיים. תודה לפרופ' יפתח בן אשר על המידע.    

[7] ייתכן שיש סיכון בפתרון להלן, ויש לחשב את הסיכוי מול הסיכון.

[8] יש להשקות באופן שלא יתפורר גוש האדמה. לכן אין להשתמש בצינור השקיה, אלא לפי ההמלצות דלהלן: כדי שהגוש יחזיק מעמד, חובה להתקין לו מערכת טפטוף. על המערכת לכלול כמה טפטפות שהמרחק ביניהן אינו עולה על כ- 25 סנטימטר, לכל היקף הגוש. יש להניח את מערכת הטפטוף על הגוש באמצעו, כדי שתימצא במרחק שווה ליד הגזע וליד קצה הגוש, כדי שכל מערכת השורשים תקבל השקיה מרבית. יש להעביר את העץ בסוף החורף לקראת האביב. תודה רבה לשלמה טסלר, משתלת נוב על המידע.

[9] אגרות משה, ח"א יו"ד סי' קפה, בביאור התוספתא, ערלה פ"א ה"ג. ועי' משפט כהן, סי' ח.

בברכת התורה והארץ

אברהם סוחובולסקי