התשובה
במסכת תענית[1] מובא מעשה באשתו של רבי חנינא בן דוסא שהסיקה את התנור בערב-שבת, כדי שיצא עשן מהארובה, למרות שלא הייתה יכולה לאפות מחמת עניותה. ונהגה כן מחמת הבושה שלא ידעו שהם עניים. וכתב רבי יעקב חיים סופר זצ"ל בספרו כף החיים,[2] שמכאן ראיה למנהג לאפות לחם לכבוד שבת.[3] ומספר טעמים הובאו לכך במפרשים, ונביא כאן שני הטעמים העיקריים עם ההשלכה המעשית לכך בימינו:
א) יש הסוברים שטעם הדבר הוא משום כבוד שבת, כפי שכתב הרמ"א (או"ח סי' רמב סעי' א): 'נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית... והוא מכבוד שבת ויו"ט, ואין לשנות', וכך פסק האדמו"ר הזקן ב'שלחן ערוך הרב'.[4] בספר 'שיבולי הלקט'[5] הוסיף שאפייה ביום שישי מקורה בתקנת עזרא (בבא קמא פב ע"א): ש'תהא אישה משכמת ואופה', כלומר התקנה הייתה שתהא אישה משכמת דווקא בערב שבת ואופה לכבוד שבת. ואף שהרמב"ם[6] ועוד מפרשים פירשו שתקנת עזרא נתקנה לכל ימי השבוע לטובת העניים, כתב בשו"ת 'משנה הלכות'[7] שגם לדעתם ניתן לומר שיש חשיבות באפיית חלות לכבוד שבת, שבכך דואגים לטובת העניים באופן מיוחד לכבוד שבת. כמובן לפי נימוק זה אין משמעות לכמות הבצק שמכינים לאפיית חלות לכבוד שבת.
ב) ה'מגן אברהם',[8] הביא טעם נוסף למנהג, שהוא כדי לקיים מצוות הפרשת חלה. על פי לשון הרמ"א (או"ח סי' רמב סעי' א): 'נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית...'. להפרשת חלה ביום שישי יש חשיבות מיוחדת על פי אחד מטעמי המצווה שהוא לתקן את חטא אדם הראשון שחטא בערב שבת, וכן כתבו ה'חיי אדם',[9] 'ערוך השלחן',[10] ו'כף החיים'.[11] לפי טעם זה, צריך לאפות בערב שבת בצק בשיעור החייב בהפרשת חלה בברכה.
כיום הרבה נשים אינן נוהגות לאפות חלות לכבוד שבת – ועל כך העיר ה'ביאור הלכה' (סי' רמב ד"ה והוא): 'מקטינים בזה כבוד שבת', ואולם הרב בן-ציון אבא שאול[12] פירש שדבריו מתייחסים למי שקונים לחם רגיל במקום לאפות חלות לכבוד שבת, אך בימינו שקונים בחנויות חלות שנאפות במיוחד לכבוד שבת, והן מעולות בטיבן ובטעמן, יש בזה כבוד שבת ואין צריך לאפות חלות בבית. לעומתו שו"ת 'משנה הלכות'[13] כתב שכבוד השבת הוא בכך שהאישה עצמה לשה ואופה. לכן למעשה מי שיכולה לאפות לכבוד שבת בנחת רוח, ובנוסף לכך זוכה לקיים מצוות הפרשת חלה תבורך, אך כיוון שיש הרבה פעמים מטלות נוספות, ניתן לסמוך על הפוסקים שכתבו שגם בקניית חלות לכבוד שבת מכבדים את השבת.
[1]. תענית כד ע"ב – כה ע"א; ורש"י, שם ד"ה משום כיסופא; הובא במגן אברהם, סי' רמב ס"ק ד.
[2]. כף החיים, או"ח סי' רמב ס"ק כב.
[3]. אף שניתן לומר שהיא אפתה כדי שיהיה לה לחם לשבת. ייתכן שכף החיים דייק זאת מעצם העובדה שהגמרא מציינת שהדבר חזר ונשנה בכל ערב שבת, מוכח שאפו לכבוד שבת, אף שלדעת הרמ"א טעם התקנה הוא אחר, כפי שמציין בכף החיים שם.
[4]. שו"ע הרב, או"ח סי' רמב סעי' יב.
[5]. שיבולי הלקט, ענין שבת סי' נה; אליה רבה, סי' רמב ס"ק י בשם האגודה ב"ק סי' קב.
[6]. רמב"ם, הל' אישות פכ"א ה"ה.
[7]. שו"ת משנה הלכות, חט"ו סי' ו.
[8]. מגן אברהם, או"ח סי' רמב ס"ק ד בטעם האחרון, עפ"י ירושלמי שבת פ"ב.
[9]. חיי אדם, כלל א סעי' ד.
[10]. ערוה"ש, או"ח סי' רמב סעי' מה.
[11]. כף החיים, או"ח סי' רמב ס"ק כג.
[12]. שו"ת אור לציון, ח"ב פמ"ז סעי' א.
[13]. שו"ת משנה הלכות, חט"ו סי' צה ד"ה ולאחר הסליחה.