חבורת נשים במעמד הפרשת חלה

התשובה

יש שני מקרים אפשריים שצריך לדון בהם: א. הקמח הוא של אישה אחת, והיא מרשה לכולן להכין ממנו חלות.  ב. הקמח הוא של כל הנשים, והן עושות ממנו עיסה אחת. 

א. קמח של אישה אחת

במקרה זה אנו דנים לפי דין 'לש עיסה על מנת לחלק'.[1] הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ו הי"ט) פסק:

'העושה עיסה לחלקה בצק -  פטורה'. הראב"ד חולק וסובר שגם העושה עיסה כדי לחלקה חייבת, מכיוון שהיא יכולה להתחרט ולעשות את כל העיסה עבור עצמה. השו"ע (סי' שכו סעי' ב) הכריע כדעת הרמב"ם, שהעושה עיסה לחלקה בצק - פטורה מחלה.

מלשון הרמב"ם והשו"ע נראה שאם עושה עיסה לחלקה אחר אפייה - חייבת בחלה, שלא פטרו אלא אם חילקה את העיסה בעודה בצק, אבל אם חילקה לאחר אפייה – חייבת בחלה[2].

מלשון הרמב"ם והשו"ע נראה שאין הבדל אם עושה עיסה לחלקה לאחרים או לעצמה, בכל מקרה החילוק פוטר מחלה. לפי יסוד זה, אישה שיש לה עיסה אבל היא מחלקת אותה לכמה עיסות (ולחלקם לאחרים) - פטורה מחלה. לפי זה נצטרך לומר שאם אישה לשה כמה עיסות כדי לשלוח לילדיה חלות, היא תיפטר מחיוב חלה. אך האמת שאין הדין כן, כי הפטור ב'לש על מנת לחלק' הוא דווקא כשהיא מקפידה שאחד יקבל חלה זו והאחר יקבל חלה אחרת. במקרה זה אין העיסות מצטרפות, ויש קיום לחלוקה ולהפרדה שבין העיסות.[3] על כן נראה שאם הנשים אינן מקפידות לקחת עיסה מסוימת, וכל העיסות יצורפו בכלי ויחולקו לאחר אפייתן – חייבות העיסות בחלה. ברם אם מקפידים על לקיחת חלה מסוימת, נחשב הדבר 'לש על מנת לחלק', ופטורה העיסה מחלה.[4]

ב. קמח של הרבה נשים

המקרה השני שיש לדון בו הוא שהקמח שייך לכמה נשים, ואז העיסה הופכת להיות 'עיסת השותפין'. השו"ע (סי' של סעי' ב) כתב: 'עיסת השותפין חייבת'. הרשב"א (פסקי חלה ריש שער ב) חולק עליו וסובר שעיסת השותפים פטורה. הש"ך (סי' שכו ס"ק א) הסביר את דעת המחייבים, שעיסת השותפים - אין דעת השותפים לחלקה בעודה עיסה. מכאן שאם אנו יודעים שהשותפים יחלקו את העיסה ביניהם, גם עיסת השותפים פטורה. לכן בנידון דידן שהנשים מחלקות את העיסה לפני האפייה, גם השו"ע יודה שהעיסה פטורה מחלה.

סיכום

עולה מן הדיון שאין אפשרות לחייב עיסה בהפרשת חלה, במקרה שכל אישה מקבלת חלק מן העיסה שאין בו חיוב חלה ואופה אותו בביתה.