התשובה
כתב הרמב"ם (הל' מע"ש פ"ט ה"ט-הי"א):
ומאימתי מונין לערלה ורבעי? משעת נטיעה. ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלשים יום בשנה חשובין שנה. והוא שתקלוט הנטיעה קודם השלשים יום. וכמה הוא סתם קליטה לכל האילנות? שתי שבתות.
...שהנוטע ארבע וארבעים יום קודם ראש השנה - עלתה לו שנה...
כיצד הנוטע אילן מאכל בחמשה עשר באב משנה עשירית ביובל, הרי הוא בתוך שני ערלה עד חמשה עשר בשבט משנת שלש עשרה...
נטעו בששה עשר באב משנת עשר - לא עלתה לו שנת עשר...
דברי הרמב"ם אלו הם עפ"י המבואר בגמ' ר"ה (י ע"א) ששלושים יום בשנה נחשבים שנה. מלבד זאת, צריך שהצמח ייקלט באדמה. והרמב"ם פסק כמ"ד שזמן הקליטה באילנות הוא שתי שבתות (דהיינו ארבעה עשר יום).
השאלה היא, אם היום האחרון לנטיעה הוא ט"ו באב או ט"ז באב. מדברי הרמב"ם בהלכה הנ"ל נראה שהיום האחרון לנטיעה הוא ט"ו באב, וכן פסק בשו"ע (סי' רצד סעי' ד). וכן נקטו להלכה: רא"ש (ערלה סי' ט, ועי' דברי חמודות שם), טור (סי' רצד), רע"ב (ר"ה פ"א מ"א ד"ה ולנטיעה),תוי"ט (שם ד"ה לנטיעה), ט"ז (לשו"ע שם ס"ק ו), נוב"י (תניינא או"ח סי' פד).
אמנם השאגת אריה (החדשות סי' ז וטורי אבן ר"ה שם) ועוד אחרונים העירו שמדברי הגמ' (פסחים נה ע"א) אנו למדים שלכו"ע אנו אומרים מקצת היום ככולו בהקשר לזמן קליטה של צמח (ונחלקו שם אם אומרים אף שני מקצת היום ככולו). ולפי"ז גם הנוטע בט"ז באב - עלתה לו שנה. וכן פסקו החזו"א (סי' יז ס"ק כט, סי' כו ס"ק ב, דיני ערלה אות ב-ג, תשובות וכתבים זרעים סי' כו) והגרשז"א (מנחת שלמה סי' נא אות ה). ובשו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע הל' מע"ש שם) נשאר בצ"ע למעשה.
אך בנודע ביהודה (שם) יישב קושיא זו, והבחין בין הלשון "ימים" שבגמ' (פסחים שם) לבין הלשון "שבתות" של ר' יוסי שאנו פוסקים כמותו. הגמ' בפסחים מדברת על דעתו של ר' יהודה שזמן קליטה הוא ג' ימים, ולדעתו אמרי' מקצת היום ככולו. לעומת זאת, ר' יוסי נקט בלשון "שתי שבתות" ללמדנו שזמן הקליטה לדעתו היא ארבעה עשר יום בדוקא, שהרי לא שייך לאמר מקצת השבת ככולו. (ועי' מנ"ח מצוה רמו אות יא, מצוה שג אות ד).
למעשה, כיון שהשאלה היא בדין דאורייתא, נראה שאין לזוז מפסק הרמב"ם הטור והשו"ע (כפשטות לשונם), ולכן יש לסיים את הנטיעות עד ט"ו באב.
