נטע רבעי באתרוג

התשובה

א. האתרוג הוא פרי מיוחד במינו. הוא 'דר אילנו משנה לשנה'^[1] והוא גם 'גדל על כל מים',^[2] ולכן יש לו גם דינים מיוחדים, בשונה משאר פירות האילן. בעוד ששנת המעשר נקבעת בפירות האילן לפי החנטה של הפרי (תחילת הגידול)^[3] ולפי התאריך ט"ו בשבט, באתרוג השלב הקובע את שנתו הוא הלקיטה (סוף הגידול) כירק והתאריך הקובע הוא גם כן ט"ו בשבט.^[4]

ב. לעניין שביעית יש מחלוקת ראשונים: לדעת רוב הראשונים דין אתרוג כדין אילן,^[5] ולכן השלב הקובע הוא החנטה, ואילו לדעת הרמב"ם גם החנטה וגם הלקיטה קובעות את שנת האתרוג.^[6]

ג. לעניין ערלה, אתרוג נחשב אילן לכל דבר, ולכן תחילת הגידול של הפרי קובעת את שנתו. לדעת רוב הראשונים החנטה קובעת את שנתו, ואילו לדעת הרמב"ם, לפיו בדרך כלל 'עונת המעשר' היא הקובעת, בערלה קובע 'סמדר' או 'בוסר', שהם גם שלבים מקדמיים בגידול הפרי.^[7]

ד. פירות רבעי פטורים מתרומות ומעשרות, מפני שהרבעי נחשב ממון גבוה כדין מעשר שני, וזה נלמד מגזרה שווה – 'קודש קודש ממעשר שני'.^[8] נמצא שהפטור מתרומות ומעשרות נגזר מן העובדה שנקבע על הפרי דין רבעי (ולא להפך).

ה. דין רבעי תלוי בדין ערלה, וכאשר מסתיים איסור ערלה מתחיל חיוב רבעי, והשלב הקובע לעניין ערלה הוא גם זה הקובע לעניין רבעי. בנד"ד, האתרוג הוא בשנת תשע"ז בשנת רבעי, וזו תסתיים בט"ו בשבט תשע"ח. לכן כל האתרוגים שמגיעים לגודל גדול יותר מזית עד ט"ו בשבט תשע"ח, ייחשבו בכלל רבעי, ואלו שיגיעו לגודל זה לאחר ט"ו בשבט יהיו חולין לכל דבר. לאור הנ"ל אותם אתרוגים שנחשבים כרבעי פטורים מתרומות ומעשרות, ואילו אלו שנחשבים חולין חייבים בתרו"מ.

ו. יש לציין שאם האתרוג ניטע בתחילתו בגוש אדמה, ומנו את שנות הערלה מן הנטיעה החדשה בגינה או במטע, אזי בהגיע השנה הרביעית צריך גם לחלל את הרבעי ללא ברכה, וגם להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה, בגלל ספקות שונים.^[9]

ז. בכל המקרים דלעיל שבהם חייבים בתרומות ומעשרות, יש להפריש מעשר שני, כי האתרוג נלקט לפני ט"ו בשבט תשע"ח, כמבואר לעיל בסעיף א'.

[1].   סוכה לא ע"ב.

[2].   קידושין ג ע"א; סוכה שם.

[3].   ולדעת הרמב"ם, הל' מע"ש פ"א ה"ב, בתרו"מ השלב הקובע הוא עונת המעשר, שהוא קרוב יותר לסוף הגידול.

[4].   רמב"ם, הל' מע"ש פ"א ה"ה.

[5].   ראה שבת הארץ עם תוספת שבת, עמ' 401.

[6].   רמב"ם הל' שמטו"י פ"ד הי"ב; ולדעת הכס"מ לרמב"ם שם, זהו מחמת הספק ולדעת הרדב"ז מדין ודאי; וראה עוד שבת הארץ, שם עמ' 399–401.

[7].   אף לשיטת הרמב"ם, הל' מע"ש פ"א ה"ב; שם, הל' שמטו"י פ"ד ה"ט, שבכל הדינים השלב הקובע הוא עונת המעשרות, לעניין ערלה השלב הקובע את איסור הפרי הוא מוקדם הרבה יותר: סמדר או בוסר, עי' הערת הרב א"ד רוזנטל, כרם ציון, ערלה הלכות פסוקות פ"ט גידולי ציון הערה ד; הרב י' אריאל, 'מהי חנטה', שו"ת באהלה של תורה ד, עמ' 283–304; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 214–215.

[8].   משנה, פאה  פ"ז מ"ו; רמב"ם פ"ט ה"ד.

[9].   הלכות הארץ, עמ' 149, סעי' יב-יג.