לאיזה פירות, יש לחשוש בשנה זאת לעורלה , לפי שיטות המחמירים ?

התשובה

שלום

כיום  עץ פרי מטופל נותן יבול כבר בשנה השלישית ויש לחשוש לדיני ערלה ברוב הפירות . ולכן יש לקנות רק ממקומות מושגחים. (טבלאות נתונים על שכיחות הערלה במיני הפירות השונים מתפרסמים על ידי ד"ר משה זקס, בחוברות 'הליכות שדה' (המכון לחקר החקלאות על פי ההלכה). אמנם יש לראות בנתונים אלו אינדיקציה בלבד ולא נתונים שמחייבים להלכה עי' אמונת עתיך 84 (תש"ע), עמ' 36 ועמ' 42-40.)

אם קיבלת או קנית פירות ואינך יודע מקורם , ניתן לסמוך על הכלל כל דפריש מרובה פריש והפירות מותרים.

להלן פרטי דיני פירות השוק (מתוך ספר הלכות הארץ בהוצאת המכון, עמ' 144)

ז. ערלה בשוק

א. יש מינים של פירות שיש להם יבול כלכלי כבר בשנה השנייה או בשנה השלישית לנטיעתם, כגון אפרסק, נקטרינה, ענבים ללא חרצנים ועוד (נתונים אלו משתנים לעיתים מזומנות). ממינים אלו מצויים פירות ערלה בשוק.[1]

ב. לכתחילה יש לקנות רק מחנות שיש בה השגחה שהיא אינה משווקת פירות ערלה.[2] אם אין בנמצא חנות כזו בקרבת מקום, או לחילופין הפירות שם יקרים יותר, מותר לקנות מן השוק רק פירות שרובם אינם אסורים באיסור ערלה, כי 'כל דפריש מרובא פריש'.[3] אין לקנות מינים של פירות שיש בהם שכיחות של 10% ויותר של פירות ערלה.[4]

ג. אם הפרי מגיע לשווקים באריזתו המקורית, וניתן לזהות מה מקורו – דינו כקבוע, ואסור לאוכלו, גם אם בדרך כלל רובו אינו אסור בערלה.[5]

ד. אם בטעות אדם קנה בשוק פירות ללא השגחה או שמגישים לו פירות לאכילה – מותר לאכול אותם, שכן 'כל דפריש מרובא פריש'.

ה. פירות שידוע שמקורם מכרם או ממטע שיש בו נטיעות ערלה ונטיעות היתר, אף שאין יודעים אם אותם פירות הם ערלה, אסור לאוכלם, כי 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי';[6] כן הדין גם במקרה שהמטע או הכרם שייכים לגוי. (ראה לעיל פרק א/4).[7]

ו. אם אדם קבל מחברו פירות שגדלו אצלו בגינתו הפרטית – ויש ספק אם הפירות אסורים באיסור ערלה – יש לברר אם אין הפירות אסורים באיסור ערלה, כי הספק הוא במקום הקביעות וכל 'קבוע כמחצה על מחצה דמי'.[8]

ז. פירות ערלה שהתערבו בפירות מותרים מאותו המין (כגון תפוחים של ערלה בתפוחים של היתר) – בטלים פירות האיסור בפירות ההיתר, אם היחס ביניהם הוא 1/200 (1 איסור כנגד 200 היתר).[9] אם התערובת היא של מין באינו מינו (כגון מיץ ענבים של ערלה ברסק תפוחים של היתר) – בטל האיסור בשישים (1 איסור כנגד 60 היתר).[10]

[1] נתונים על שכיחות הערלה במיני הפירות השונים מתפרסמים על ידי ד"ר משה זקס, בחוברות 'הליכות שדה' (המכון לחקר החקלאות על פי ההלכה). אמנם יש לראות בנתונים אלו אינדיקציה בלבד ולא נתונים שמחייבים להלכה, עי' אמונת עתיך 84 (תש"ע), עמ' 36 ועמ' 42-40.

 [2] כיום (שנת תשע"ב), רוב הרשתות הגדולות מפוקחות והן אינן משווקות פירות ערלה; סקירה על מצב השוק מבחינת שיווק פירות ערלה, עי' אמונת עתיך שם, עמ' 42-40, ובנספח להלן. לגבי השאלה האם אפשר לסמוך על עדותו של הסוחר שהפירות אינם ערלה, עי' התורה והארץ ה, עמ' 213-207, שלכתחילה אין לסמוך על כך, אך אם הפירות ניקנו ואין יודעים דבר על אמינותו וכשרותו של הסוחר, מותר לאכול מן הפירות.

[3] לדעת רוב הפוסקים, פירות השוק נחשבים כ'פריש' ולא כקבוע: עי' חזו"א, יו"ד סי' לז ס"ק יד; שו"ת מנחת יצחק, חלק ז סימן צו; מנחת שלמה ח"א, עמ' תיד; שו"ת יביע אומר ח"ו, סי' כד; בניגוד לדעת הגרי"ש אלישיב, עי' במאמרו של הרב יעקב נבון, תחומין ו, מעמ' 383 ואילך; אמונת עתיך שם, עמ' 39-32. וע"ע התורה והארץ א, עמ' 22-11, שהגר"מ אליהו מחמיר, בעיקר מן הטעם שכל ספק שאפשר לבררו אין להקל בו.

[4] דרך אמונה, הל' מע"ש פ"ט, ציון ההלכה ס"ק מח; הגר"י אריאל, מובא בס' חבל נחלתו ח"ג, עמ' 153-152; ובס' ישועת משה (בירורי הלכות במצוות התלויות בארץ, בני ברק תשמ"ז, עמ' רלא), נכתב שאין לחשוש אפילו למיעוט המצוי, כי אינו קשור לטבע העולם אלא להנהגת בני אדם; ועי' גם בשו"ת שבט הלוי ח"ה, סי' קנו, וח"ד, סי' פא.

[5] הערת הגר"י אריאל.

[6] שו"ע, יו"ד סי' קי סעי' ג; כיוון שהספק נולד במקום הקבע, נחשב הדבר 'כמחצה על מחצה', ובדאורייתא יש להחמיר.

[7] שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' ט, ואמרינן בכהאי גוונא 'כל קבוע – כמחצה על מחצה דמי'.

[8] אמנם מדובר בספק קבוע, ובכך נחלקו הפוסקים, עי' דרכי תשובה, יו"ד סי' קי ס"ק לה; שם ס"ק פד, אך כשאפשר לברר בוודאי יש לברר טיבם של הפירות.

[9] רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פט"ו הי"ד, ופט"ז הט"ז.

[10] רמב"ם שם פט"ו ה"ו.

בברכת התורה והארץ

אברהם סוחובולסקי