התשובה
א. גם המקורות אסורים בלימוד בת"ב חוץ מאלו העוסקים באבל
וחורבן אם יש בין ספרי ש"י עגנון ספר העוסק בכך (אני איני מכיר
כזה) מותר לקוראם בת"ב.
ב. הוא רומז במקומות רבים למקורות חז"ל ולכן מי שאיזכורים אלו
גורמים לו להרהר בד"ת דינו ככל המהרהר ולדעת הגר"א חייב בברכת
התורה.
ג. העניין לקרוא את ספריו הוא מצד הרחבת הדעת ומצד הנחת הנפש
בזמן שאינו יכול ללמוד תורה, וע"כ כ"א לפי מדרגתו ויכולתו
התורנית, אולם שידע שאין זה לימוד תורה.
וזאת למודעי עגנון עבר תהפוכות בחייו. לא כל סיפוריו נאנמנים
לתורה ולאמונה יש לו גם סיפורים בעייתיים שבהם יש ערעור על יסודות
אמונתנו ולכן רק מי שמודע לכך ויש לו גב חזק של ידע ואמונה
יציבה המאפשרים לו להתמודד עם סיפורים מתוחכמים אלו שיקרא בהם
תוך כדי ביקורת נוקבת
