משתחווים ביום כיפורים

התשובה

כתב הרמ"א (או"ח סי' קלא ס"ח): "וכן אסור לכל אדם ליפול על
פניו כ בפשוט ידים ורגלים, אפי' אין שם אבן משכית (הגהות אשירי
סוף פ' תפלת השחר וריב"ש סי' תי"ב); אבל אם נוטה קצת על צדו,
מותר אם אין שם אבן משכית; וכן יעשו ביו"כ, כשנופלין על פניהם, אם
יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע, וכן נוהגין (מרדכי)".
ומסביר המשנה ברורה (ס"ק מ): "אקדים הקדמה קצרה כדי שיתברר
היטב והוא דהנה כתיב בתורה ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות
עליה דהיינו אפי' כשמשתחוה לשמים על אבן משכית או על רצפת
אבנים דחדא מילתא היא וכתבו הפוסקים דאין אסור מן התורה כי אם
כשיש תרתי לגריעותא דהיינו כשמשתחוה בפישוט ידים ורגלים וגם על
רצפת אבנים דוקא אבל דרך קידה דהיינו שנופל על אפיו על הרצפה
בלא פישוט ידים ורגלים או אם הוא בפישוט ידים ורגלים שלא על רצפת
אבנים אסור רק מדברי סופרים דגזרו קידה אטו השתחויה ושלא על
הרצפה אטו רצפה אבל אם היה תרתי למעליותא דהיינו דרך קידה
בלא רצפת אבנים לא גזרו רבנן וכן אם היה נופל דרך קידה על רצפת
אבנים אך שלא היה קידה גמורה דהיינו שנטה קצת על צדו או אם
היה בפישוט ידים ורגלים ושלא על הרצפה ונטה קצת על צדו דלא הוי
פישוט ממש ג"כ מותר ועתה נבוא לבאר דברי הג"ה. וכן אסור לכל
אדם וכו' ר"ל כמו באדם חשוב הנ"ל אסור אפי' בלא אבן משכית כן
הכא אלא דשם אסור אפילו דרך קידה והכא אין אסור רק דוקא דרך
פישוט ידים ורגלים".
במקדש היו משתחוים בפישוט ידים ורגלים על רצפת אבן (ומובן גודל
הנס שעומדים צפופים ומשתחוים רווחים). היום ברוב המקומות (שלא כמו
ברחבת הכותל) הרצפה אינה רצפת אבן אלא מרצפות שדינם קל מאבן
(עי"ש מ"ב ס"ק מא). אעפ"כ אנו נוהגים לפרוש על הרצפה בד או
נייר שלא יחשב כמשתחוה על רצפת אבן וכן איננו משתחוים בפישוט
ידים ורגלים אלא אך קדים עם הפנים לרצפה.