התשובה
עם עליית המקובלים לארץ-ישראל, התקין האר"י ז"ל 'סדר יום אכילת פירות' סמל להשתתפות האדם בשמחת האילנות. תיקון זה התפשט בקהילות ישראל. מכאן נהגו קהילות ישראל להרבות באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל עד היום הזה. בשו"ת משפטי עוזיאל (א, או"ח כד) דן בשאלה האם להעדיף פירות שגדלו בארץ ישראל על פני פירות שגדלו בח"ל' [לא משבעת המינים] ופסק: 'אולם אעפ"י שמצד ההלכה אין דין קדימה לפירות ארץ ישראל מכל מקום משום חבת הארץ ומצות ישוב ארץ ישראל מצוה להדר אחרי אתרוגי ארץ ישראל כדי להחזיק ידי העמלים בה לישב הארץ באוכלסי ישראל... מטעם זה אני אומר מצוה וגם חובה היא לבכר תוצרת הארץ בתבואתה ותעשיתה... ואין שמחה לפני ה' אלא בפירות הדר של הארץ אשר נתנה ה' לאבותינו ולנו ושהיא נעבדת על ידי ישראל בקיום מצות התלויות בארץ...'.
מצאנו תשובה נוספת של הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה סימן תיח), שנשאל מיהודי המתגורר בצפת ובמרחק שעות משם יש מקום עם פרדסים עם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים האם ללכת לשם לכמה ימים בזמן עונת גידול הפירות בכדי לאכול מפירותיהם הטובים או שיש בכך חסרון של ביטול זמן בשביל תאוות אכילה? או משום חיבוב ארץ ישראל יש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י? השיב הבן איש חי שמותר הדבר: 'גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש', סיכם תשובתו: 'לכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לשם שמים בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב'.
ברוך השם זכינו וארצנו נותנת פירותיה בעין יפה לבניה וכיום מצויים פירות ארץ ישראל בשפע בשווקים ובחנויות, בארץ ובחו"ל, א"כ וודאי נראה שיש חיוב להתאמץ ולהעדיף לאכול בט"ו בשבט מפירותיה של ארץ ישראל דווקא וכדברי החתם סופר (חולין קמב ע"א): 'והנה שבח א"י זבת חלב ודבש, אם שהוא כפשוטו בלי ספק מכל מקום זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה'...'.
