התשובה
עיסה החייבת בחלה היא דוקא עיסה הנקראת "לחם" (פסחים לז ע"ב), כדכתיב: "באכלכם מלחם הארץ" (במדבר טו יט) וכל עיסה הנאפת בתנור קרויה "לחם", כדכתיב: "ואפו עשר נשים לחמיכם בתנור אחד" (ויקרא כו כו) .
לעומת זאת, בעיסה הנאפת במחבת (אילפס), נחלקו האמוראים (פסחים לז ע"א) מה דינה. ההלכה נפסקה בשו"ע (יו"ד סי' שכט סעי' ב) שהיא חייבת בחלה. ובירושלמי (חלה פ"א ה"ג) אמרו, שעיסה שנתבשלה באילפס שיש בו משקה, כגון שטוגנה בשמן או בושלה במים - אינה קרויה "לחם", ופטורה מן החלה (וכן פסק בשו"ע שם). ולפי"ז, סופגניות של חנוכה שמטגנים אותם במחבת בתוך שמן פטורות מחלה.
אלא שדעת ר"ת (מובא בתוס' פסחים שם) היא שלא פטרה התורה טיגון בשמן אלא כאשר לש עיסה רכה ומטגנה, אבל הלש עיסה עבה כעיסת הלחם, הרי נתחייבה בחלה בזמן הלישה ושוב אינה נפטרת בשעת הטיגון. ולדבריו, הסופגניות של חנוכה חייבות בחלה כיון שעיסתן עבה בשעת הלישה.
מאידך גיסא, דעת הר"ש (חלה פ"א מ"ה) היא שאם כוונת הלש היתה לטגן את העיסה במשקה, לא נתחייבה העיסה בחלה אף אם היתה עיסה עבה, אא"כ אפה מקצת מן העיסה בתנור, שאז כל העיסה חייבת בחלה. ולדבריו, הסופגניות פטורות מחלה, אם לש מתחילה את כל העיסה ע"מ לטגנה בשמן.
בעקבות מחלוקת זו נהג מהר"ם מרוטנבורג (מובא ברא"ש פסחים פ"ב סי' טז) לצוות לבני ביתו שאם רוצים ללוש עיסה עבה ע"מ לבשלה ולטגנה במים או בשמן, שיאפו מעט מהעיסה בתנור כדי שהעיסה תתחייב בחלה לכל הדעות.
למעשה בשו"ע (יו"ד סי' שכט סעי' ג-ד) פסק כדעת רבינו שמשון שכל שלש עיסה ע"מ לטגנה - הרי היא פטורה מהחלה. ואילו הש"ך (שו"ע שם ס"ק ד) כתב לחוש לדעת ר"ת ולהפריש חלה ללא ברכה, או לעשות כתקנת מהר"ם מרוטנבורג (המוזכרת לעיל)*.
לסיכום, הלש עיסה ע"מ לטגן ממנה סופגניות, אם יש בה שיעור חלה יפריש ממנה חלה ללא ברכה. ברם, אם דעתו לאפות חלק מהעיסה בתנור - כל העיסה חייבת בחלה, ויפריש בברכה.
* מה שמערבים שמן וסוכר בעיסה אינו פוטר: עי' שו"ע (סי' שכט סעי' ט). ואף לחולקים - היינו כשאין בעיסה שום מים, עי' שו"ת הרא"ש (כלל ב סי' יד).
