בית המדרש הנשי

א. תלמוד תורה לנשים

נפשן של נשותינו ובנותינו חשקה בתורה1. זוהי עובדה קיימת. בכנסי לימוד לנשים משתתפות מאות רבות ואפילו אלפים! יש צמאון נשי אמיתי ללמוד תורה. מתקיימת בהן ברכתו של אותו צדיק, החפץ-חיים, שפסק להלכה (בספרו "לקוטי הלכות" לסוטה כ ע"א ד"ה מכאן) שלא ייתכן מצב מעוות, שבו נשים רוכשות השכלה כללית ואינן מרחיבות בו בזמן את ידיעותיהן התורניות2. הדבר דומה לכוס זכוכית (מהסוג הישן) שמזגו לתוכה בבת אחת מים רותחים. שכבה אחת של הכוס מתרחבת במהירות בעוד ששכבה אחרת נשארת מצומקת. הפיצוץ הוא בלתי נמנע. לכן פסק החפץ חיים שהמציאות החדשה מחייבת לימוד תורה לנשים. אין לפטור אותן מכך, כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים, שבהם נשים היו ספונות בביתן ועסקו במשק הבית בלבד. יראת השמים שלהן לא היתה זקוקה למזון רוחני נוסף. המסורת שעברה מאם לבתה ואווירת הבית היהודי הספיקו לכך. אולם לא כן בדורותינו, בהן האשה עצמאית, מתקדמת בכל תחומי החיים ופתוחה להשפעות מתחלפות. עליה לבנות את אישיותה הרוחנית בצורה אוטונומית.

אשה זקוקה ללימוד תורה לא רק כאמצעי להכרת היהדות וקיום המצוות, אלא גם כערך עצמי, כמזון רוחני לנפש. לא יתכן שמקורות יניקתה הרוחניים של האשה יהיו רק מקורות זרים בלבד (גם אם אינם שליליים). עליה לפתח את עצמה מבחינה רוחנית. לכן על אשה לקבוע עתים לתורה כל יום, לא רק כדי לרכוש ידע נוסף ביהדות, אלא גם כדי להתפתח מבחינה רוחנית ולהעשיר את עצמה במקורותיה האינסופיים של התורה. עליה לא רק למנוע ניוון רוחני, אלא גם כדי להתקדם, לפחות באותו קצב בו היא מתקדמת בהשכלתה, בנסיונה המקצועי, ובקידום מעמדה הכללי, אם לא יותר. אמנם אין כאן מצוה מפורשת מהתורה; אך יש כאן בהחלט מצוה טרומית, שבלעדיה אין אפשרות לקיים חיי תורה ומצוות ולפתח את האישיות הרוחנית של האדם. מקורה אולי בפסוק: "נעשה אדם"! גם האדם עצמו חייב להיות שותף בבנין אישיותו. מבחינה זו, יום של ביטול תורה הוא חור באישיותה של האשה; ויש להתייחס אליו במידה מסוימת כ"ביטול תורה", למרות שאינו "ביטול תורה" במשמעות המקורית של המושג. אין כאן ביטול בידע התורני, אך יש כאן פגם באישיותה הרוחנית של האשה.

ואף על פי שאין ראיה לדבר, רמז יש לדבר, שנשים לעתיד לבוא תהיינה מלומדות. הרי הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ז ה"א; ועי' מו"נ ח"ב פרק לב) סובר שנביא הוא:

אדם הממולא בכל המידות האלו שלם בגופו, כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשבי הזמן... אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא.... והרי הנביא יואל עומד ומנבא "ונבאו בניכם ובנותיכם".

ומכיון שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר, חייבים אנו לומר שאף הנשים תהיינה מלומדות בתורה כך שתוכלנה לזכות לנבואה.

ואכן עדים אנו לתנופה גדולה בתחום לימוד התורה לנשים. מכללות ומדרשות קמות, מתרבות ומתמלאות ועוד היד נטויה. יש גם יבול ספרותי מבורך. נשים כותבות מחקרים ומאמרים בכל תחומי התורה. בתנ"ך, במדרש, במחשבה, בהגות וגם בהלכה.

ב. העיסוק בהלכה

סיווגנו את ההלכה בסוף הרשימה, משום שנדמה לכאורה שנשים ממעטות לעסוק בה. אמנם כן. לא הרבה נשים עוסקות בהיקף ובהעמקה בסוגיות הלכתיות; אך יש כאלה המסוגלות להתמודד גם עם טקסטים תלמודיים והלכתיים ולהבינם. ובאמת, מדוע אשה, המסוגלת להתמודד בהצלחה עם טקסט משפטי חילוני, לא תוכל להתמודד גם עם טקסט תורני, להבדיל?

איך צריך להתייחס לתופעה?

יש להבחין בין נשים שמתוך התעניינות טבעית עסקו בנושא הלכתי, למדו אותו לעומקו ואף העירו הערות ענייניות משלהן תוך כדי לימודן, לבין נשים הרוצות להבליט את יכולתן הנשית ולהראות שאף הן מסוגלות ללמוד תורה, לא פחות מגברים. או במלים אחרות: יש הלומדות תורה לשמה, והן הרוב המכריע, ויש שתורתן אינה לשמה, אלא לשם השגת מעמד חברתי באמצעותו של לימוד התורה. אמנם נאמר בגמרא (פסחים נ ע"ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". אך זאת אימתי? כאשר הוא מצווה ללמוד תורה, ויש סיכוי לכך שאכן יגיע ללמוד לשמה. אולם כאשר מדובר באשה – שאינה מצווה, ומטרתה, הגלויה או הסמויה (אפילו לעצמה), היא השגת מעמד חברתי – יש חשש שלימודה יהיה על מנת לקנטר3. הסכנה גדולה יותר כאשר אין לה הדרכה נאותה, כפי שיתבאר בהמשך.

ויש גם סוג שלישי, נשים תמימות, שבגלל היותן אוטו-דידקטיות, חסרה להן מסורת של בית המדרש המקובל בישראל, ואין להן יכולת להבחין בין מקור מוסמך לבין דבר שאינו מוסמך, בין אמת לבין זיוף. חסרה להן ההדרכה המתאימה, וממילא חוש הביקורת, מה ראוי להיאמר ומה אינו ראוי; וכך עלולה לצאת תקלה מתחת ידן.

לכן שומה עלינו לברר מהו בית המדרש שעליו אנו מדברים.

ג. בית המדרש

אין הדברים אמורים רק כלפי נשים. הם מתייחסים לא פחות גם לגברים שאינם רואים עצמם מחויבים לרציפות ההלכה, בין שהקימו להם במה משלהם ובין שפרשו לזוית צדדית בבית המדרש הרציף. אצל נשים הבעיה עלולה להחריף, כי אין להן כרגע בית מדרש מסודר שבו הן יכולות להשתלם ולהשתלב בשרשרת ההלכה הנמשכת ברצף מסיני ועד ימינו.

לכולם ברור שבית מדרש אין פירושו מבנה פיזי מסויים. זו יכולה להיות מסגרת רוחנית מכל סוג שהוא: במה ספרותית, תקשורת בצורותיה השונות, וכל דרך שהאשה תוכל לקבל בה הדרכה תורנית מוסמכת, וביקורת על הבנותיה. כרגע אין שום מסגרת מסודרת כזו.

ד. התוצאות הקשות

אקח לדוגמא ספר חדש שיצא לאור: רובו באנגלית4 ומיעוטו בעברית. כולו על טהרת הנשים (חוץ מאחד העורכים, שאינו אשה. והתמיהה היא, אם כבר נזקקות הנשים לשתף עורך זכר, מדוע לא לקחו תלמיד חכם בעל שיעור קומה, שיבקר וייעץ להן כיצד לא תיכשלנה בדבר הלכה?!...). ניכר על הכותבות שהן מסוגלות להבין לעומקן סוגיות הלכתיות. אולם חלקן (ואני חוזר ומדגיש: רק חלקן!) מרשות לעצמן התבטאויות לא מכובדות כלפי תלמידי חכמים. הן מרשות לעצמן לחלק ציונים, מי מחמיר מדי לטעמן ומי מקל, ואפילו מי "נגוע" לדעתן הענייה ב"דעות קדומות" (כל הפוסל – במומו פוסל!).

לדוגמא, אחת מהן נטלה על עצמה לדון בנושא טעון: על זכותה של רווקה להיות אם חד-הורית. היא מבררת את השאלה ממקורות הלכה שונים; אך ניכר מכל המהלך שהיא אינה אובייקטיבית, אלא משוחדת בדעה קדומה. כל מי שמביע דעה אחרת, בין אם הוא רב או רופא, מכונה על ידיה בתארי גנאי שונים5.

גם מאמרים אחרים בספר (לא כולם!) נגועים בדעות אישיות קדומות, בסלקטיביות של המקורות או בהערכה לא שקולה שלהם. המשותף לכל אלו – העדר מסורת רצופה של בית מדרש מסודר וביקורתי.

במקום להשתלב בבמות תורניות קיימות (ויש מהן הפתוחות גם לנשים) העדיפו נשים אלו לבנות במה משלהן, שהמכנה המשותף העיקרי שלה היותה נשית ולא היותה תורנית, על פי המקובל בעולם התורה. עובדה זו מצביעה על המוקשים שהן זרעו לעצמן בדרכן זו. לא התורה בראש מעייניהן, אלא הנשיות, גם אם זו אינה תורנית (למשל, עירוב בין נושאים מחקריים היסטוריים לבין נושאים הלכתיים. הנושאים יכולים להיות טובים ומעניינים. אך מה עניין זה לזה? האם רק משום שהחוקרת היא אשה ראוי לצרפה לבמה תורנית?! הוא אשר אמרנו, שיש נשים שלא לימוד התורה לשמה בראש מעייניהן אלא מעמדן החברתי. והתורה, בשבילן, אינה אלא קרדום לחפור בו).

ועוד למדנו בבית המדרש: "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עימהן"6. לכן לא נמצא במה תורנית משותפת לחובשי כיפה עם כאלו שאינם חובשי כיפה. בבמות אחרות – שאינן נושאות שם תורני – אין הדבר מעכב; אך בבמה המתיימרת להיות הלכתית לא נמצא תופעה כזו. בקובץ שלפנינו, לעומת זאת, נמצא נשים מכוסות ראש במסגרת אחת עם נשים שאינן כאלו, ואשר מצהירות בפומבי שלדעתן אשה אינה צריכה לכסות את ראשה. אין כאן מכנה משותף תורני, אלא מכנה משותף נשי. הנשיות גברה על התורה.

זו בעייתו העיקרית של בית המדרש הנשי. מה יהיה תוכנו המהותי, נשיותו או תורתו? אמנם בבית המדרש החי לא יעלה על הדעת שגברים ונשים ילמדו יחד. בבית המדרש הספרותי יש גם כן מקום להפרדה בין גברים לנשים, בעיקר בגלל הנושאים השונים המעניינים את שני המינים. אולם בית המדרש צריך להיות מבוסס ראשית כל על תורה: על תורה לשמה, על תורה כפי שנמסרה לנו ממשה בסיני בהמשך רצוף אחד עד היום הזה.

הספר שהוזכר כאן הוא רק דוגמא. לצערנו תופעה זו של נשים הלומדות תורה שלא בדרכה של תורה אינה חריגה. אל תופתענה אותן נשים אם דבריהן יידחו על הסף. לא נשיותן היא הבעיה, אלא דרך לימודן שאינה כהלכה.

ה. איזה בית מדרש נחוץ לנו?

שאלה נוספת שצריכה לענ"ד להישאל היא: איזה בית מדרש נחוץ לנשותינו? האם בית מדרש אליטיסטי, שיטפח למדניות, הבקיאות בש"ס ובפוסקים, או שמא צורך השעה הוא בית מדרש עממי, אשר יקיף שכבות רחבות באוכלוסיית הנשים ויאפשר לנשים רבות ככל האפשר לפתח את אישיותן הרוחנית? בית המדרש הגברי בנוי בעיקרו לפי הדגם הראשון. מטרת העל שלו – להצמיח תלמידי חכמים גדולים בתורה. אמנם לא כל הלומדים בו זכו להגיע למדרגה גבוהה. אך עצם האוירה התובענית דחפה גם את החלשים יותר לשאוף לרמה רוחנית מתאימה. עם ישראל הרוויח בכך שני דברים בו זמנית: גם גדולי תורה וגם שכבה גדולה של שוחרי תורה.

בית המדרש הנשי אינו חייב – וגם אינו יכול – לחקות את הדגם הגברי (בכלל, חיקוי אינו דבר רצוי. כל אדם צריך להתאים לעצמו את הבגד ההולם אותו. ויתכן שאף עניין זה כלול באיסור "לא ילבש"). לאשה יש ייעודים נוספים בחיים, חשובים לא פחות: להיות אם לילדיה ורעיה לבעלה. התמסרות מוגזמת לייעוד אחר עלולה לפגוע באימהותה ובנשיותה. הדבר נכון לכל מקצוע תובעני, ועל אחת כמה וכמה ללימוד הלכה, התובע את כל אישיותו של האדם למשך שנים רבות יומם ולילה ללא הפוגה.

כאמור, בימינו אשה חייבת להיות קשורה לתורה בעיקר בכדי לטפח את אישיותה הדתית; אולם המזון הרוחני לטיפוח זה אינו חייב להיות דוקא עיסוק מעמיק בסוגיות הלכתיות עם ראשונים ואחרונים. (ראה במאמר הבא). יש תחומים רבים בתורה המשמשים מזון לנפש הצמאה ומתאימים יותר למטרה זו מאשר הלכות תיאורטיות ומסובכות. אמנם לפי הצורך והמשיכה הנפשית יש מקום גם לעיון בהלכה; אולם מכיון שהזמן שאשה יכולה להשקיע בלימוד תורה הוא מוגבל, מוטב לה שתנצל אותו ללימודים המועילים לה יותר ומהנים אותה יותר7.

לא רצוי להפעיל לחץ חברתי על אשה הלומדת תורה, לטפח דוקא את כישוריה האינטלקטואליים בלימוד תלמוד והלכה. היא לא תמצא בהכרח את סיפוקה בהם, אם נטייתה הטבעית לתחומים אחרים בתורה. גם גברים הבנויים יותר לתחומים רגשיים לא יצליחו בלימודים התובעים בעיקר מאמץ אינטלקטואלי, אך אין להתכחש לטבע האדם, לפיו נשים נוטות יותר לתחום הרגשי וגברים נוטים יותר לתחום השכלי.

ו. מבנה אחר של בית מדרש

בית המדרש הנשי חייב להיות מצד אחד זהה בתכניו ובמורשתו הרוחנית לבית המדרש המקובל בישראל. את התורה יש ללמוד מתוך ענוה ויראת שמים. קבלת המסרים צריכה להיעשות ע"י הכרה בסמכותם של תלמידי החכמים שקבלו את התורה איש מפי רבו דרך שושלת הזהב הרצופה מסיני ועד היום. אך בצורתו בית המדרש הנשי צריך להיות שונה מזה הגברי בכל התחומים: התוכניים והצורניים, הכמותיים והאיכותיים. חיקוי לא יצלח פה. יש צורך בחשיבה יצירתית. ובפרט כאשר מצות הלימוד שונה בין גברים לנשים.

בית המדרש הגברי בנוי בעיקר על מאמציו האינטלקטואליים. לעומתו ביהמ"ד הנשי חייב להדגיש יותר את הצד האמוציונאלי. (כידוע, תנועת המוסר שאפה לאזן את גישתו של בית המדרש הגברי, ואולי שונותו של בית המדרש הנשי תשפיע לטובה על זה הגברי...). בית המדרש הגברי מיועד ללימוד רב שנתי. אמנם לא כל הבאים בשעריו נשארים בו שנים רבות אך הוא מעודד ומאפשר, לפחות למסוגלים להתמיד בכך, המשך לימודים בלתי מוגבל. ביהמ"ד הנשי חייב להיות מוגבל בזמן. אם כי עליו להיפתח שוב לנשים מבוגרות לחזור ללימודיהן ואף לשמש בו כמורות לצעירות.

ז. עשו תלמידות הרבה

 המטרה העיקרית הניצבת כיום בפנינו היא להעמיד בפני נשים דתיות מודרניות רבות ככל האפשר את האתגר של שאיפה רוחנית. עליהן ללמוד הלכות עם מקורותיהן ורעיונותיהן כדי שתוכלנה לקיים את המצוות ביתר מוטיבציה. עליהן לדעת כיצד ליישם את ההלכה בחיים הדינאמיים. לפחות עליהן לדעת כיצד לשאול שאלת חכם, דהיינו השואלת צריכה עצמה להיות חכמה כדי לשאול שאלה כהלכה, בחינת שאלת חכם חצי תשובה. (אין שום מניעה עקרונית לכך שאשה תעלה מעלות נוספות, אולם אין להציג בפניה מעלות אלה כדרישות מחייבות). עליהן לחזק את אמונתן הדתית, ללמוד תנ"ך בהעמקה, מחשבת ישראל בהרחבה, להבין יותר את מילות התפילה ולקיים את חובתן זו כהלכה (כידוע, בדורות הקודמים נשים פטרו את עצמן בתפילה סמלית אחת ביום; בימינו אין לפטור נשים במינימום זה)8, להרחיב את מושגי הצניעות, מעבר לשאלות הלבוש, אלא למכלול ההתנהגות הראוותנית בחברה בכלל וביחסי שני המינים בחברה המודרנית הפתוחה, עתירת הגירויים, בפרט. מעל לכל – על האשה המודרנית לקבוע לעצמה את סולם העדיפויות הנשי בקיום המצוות. כמדומני, שבלהט הוויכוח על מעמדה הדתי של האשה נשכח היסוד הגדול שעליו בנתה האשה את עולמה הרוחני בכל הדורות: החסד. האימהות – לפי הבנתי – אינה מצטמצמת בגידול המשפחה בלבד. היא המרכיב העיקרי במנטאליות הנשית ובתפקודה של האשה בכל מערכות החיים. כאן מבחנה האמיתי של האשה המודרנית: האם האינטלקט ידחק את המידות הטובות שנשים התברכו בהן, או לא? נושאים אלו ואחרים מחייבים ליבון, בירור עיון ולימוד. לענ"ד חשובה כרגע בעיקר כמות הנשים הלומדת והמעצבת את אישיותן ולא הכמות הנלמדת של קומץ נשים אינטלקטואליות, המתמקדות ומשקיעות אנרגיות בקבוצה קטנה יחסית, השואפת להגיע לרמה למדנית, גם אם הדבר יבוא על חשבון אימהותן ונשיותן, ומזניחות את רוב הנשים, שאינן שאפתניות בתחום זה דוקא.

ח. בית קבע ולא אהל ארעי

כדי שבית המדרש הנשי ישתלב בבניין התורה לדורות הנמשך מסיני, עליו להקפיד מאד על צוות ההוראה שלו. המורים צריכים להיות כולם תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם. לצערי, האקדמיה אינה מטפחת בהכרח סוג זה של תלמידי חכמים. אמנם יש גם אקדמאים רבים שיראתם קודמת לחכמתם, אולם תופעה זו – שהיא מצויה ב"ה – אינה בזכות המסגרת האקדמית בלבד. זו לכשעצמה אינדיפרנטית וניטראלית לכך במקרה הטוב. נשים ברמה תורנית לא אקדמית מצויות פחות, ובין היתר מהסיבות שמנינו: נשים צעירות מעדיפות כרגע, ובצדק, את בניית ביתן. יש צורך להסתמך בינתיים יותר על כוח הוראה גברי.

הבעייתיות שהצגנו כאן יכולה לאפיין גם בית מדרש גברי. אלא שבבית המדרש הנשי, שהוא חדש, צעיר, חסר נסיון ומסורת, הבעיות מרובות יותר. על נשות דורנו לסלול את דרכן, שאינה קלה, תוך התנסות עצמית. הן יכולות לבנות נדבך נוסף בבניין התורה העתיק וההולך ונבנה מדור לדור, והן יכולות חלילה לבנות להן אוהל רעוע מחוץ לגדר. על הראשונות נאמר: "חכמות נשים בנתה ביתה...".