פרק טז - קליפות ירקות ופירות

פרק טז - קליפות ירקות ופירות

מה דינן של קליפות פירות הקדושים בקדושת שביעית, האם גם על הקליפות חלה הקדושה ויש לגנוז אותן כדי להימנע מלעבור על האיסור להפסיד פירות שביעית? 

את הקליפות יש לסווג לכמה סוגים 282: קליפות הראויות לאכילה, קליפות שאינן ראויות לאכילה וקליפות שיש בהן שאריות הראויות לאכילה.

א. קליפות שאינן ראויות לאכילה

קליפות שאינן ראויות לאכילה כלל - לא לאדם ולא לבהמה (כגון: קליפות אגוזים) - אין להן קדושת שביעית, ומותר להשליכן, ואין צורך לגונזן.

אמנם הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ז הט"ו) כתב לכאורה להיפך:

קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין - יש להם שביעית ולדמיהם שביעית...

ה"כסף-משנה" (שם) פירש את דבריו, שמכיון שפרי הרימון והאגוז ראוי למאכל אדם, גם הקליפות מצטרפות לפרי, וקדושת שביעית חלה עליהן 283. אך ה"חזון-איש" (שביעית סי' י"ג ס"ק י"א ד"ה פ"ז) העיר על דבריו בשתי מילים: "ותמוה מאוד!". וכוונתו לומר שהרמב"ם עצמו (פ"ה הכ"א) פסק: 

הקליפין והגרעינין שמותרים בתרומה לזרים - אין קדושת שביעית חלה עליהן, והריהן כעצים, אלא אם כן ראויין לצביעה.

ובהלכות תרומות (פי"א ה"י) פסק שקליפות של פולין ושומשומין שאין בהן אוכל - מותרות לזרים; ויחד עם זאת כתב הרמב"ם (שם) שקליפות אבטיח ואתרוג - אף על פי שאין בהן אוכל – אסורות לזרים. בטעם הדבר נראה לומר שיש בהן מיץ, ולכן יש בהן קדושת שביעית.

כמו כן לא מצינו שהתורה ריבתה קליפות של פרי לאיסור אלא בערלה, שנאמר (ויקרא י"ט כ"ג): "וערלתם ערלתו את פריו", והמילה "את" באה לרבות גם את הטפל לפרי והשומר לפרי 284. אך בשביעית לא מצינו ריבוי כזה. ועל כרחך צריכים אנו לומר שכוונת הרמב"ם היא כמו שכתב הר"ש (שביעית פ"ז מ"ג), שרק כאשר הקליפות ראויות למאכל בהמה או לצביעה, או שיש בהן שאריות מזון – הרי הן אסורות 285. ואכן בקליפות רימונים ואגוזים 286 מצויות פעמים רבות שאריות פרי, ולכן יש לשמור עליהן, במקרה זה, בקדושה. אולם קליפות שאין בהן שום שארית מזון הראויה לאכילה, והקליפה עצמה אינה ראויה לשימוש (המחייב את הקליפה בקדושת שביעית) - אין בהן קדושה, ומותר להשליך אותן. 

ב. קליפות הראויות לאכילה

קליפות הראויות לאכילה (כגון: של תפוחים, מלפפונים וכדו') - קדושות בקדושת שביעית 287. גם מי שמקלף את הקליפות ואינו נוהג לאוכלן - אין להתחשב בדעתו הפרטית. וזאת משום שהקליפה מצד עצמה ראויה לאכילה, ורק הוא נוהג כאיסטניס ומקפיד להסירה. ומכיון שהקליפה ראויה לאכילה, אין להשליכה. אדרבה, מצינו שהתחשבו בדעות יחידים לחומרא. וכך נאמר בתוספתא (תרומות פ"י ה"ב) 288: 

מעי אתרוג אסורין, מפני שהקיאות אוכלות אותן. 

יש מפרשים שהכוונה לנשים הסובלות מהקאות 289. יש שפירשו שהכוונה לאוהבים פרי בוסר המקהה את השיניים 290. ויש גורסים: "קריות", דהיינו: בני הכפרים 291. אולם לכל הפירושים רק מיעוט נוהג לאוכלם, ואף על פי כן הם קדושים בקדושת תרומה ושביעית 292.

ג. קליפות שיש בהן שאריות

הבעיה מתעוררת בקליפות שאמנם מצד עצמן אינן ראויות לאכילה, אולם בשעת קילופן נותרו בהן שאריות מזון (כגון: קליפות תפוחי אדמה). האם יש לקליפות אלו קדושת שביעית? לפי הפירוש שהבאנו לעיל בענין רימונים ואגוזים - שמאחר שנותרו בהן שאריות מן הפרי יש לשמור אותן בקדושה - הוא הדין לקליפות תפוחי-אדמה. אולם לפי הפירוש השני שהבאנו לעיל - שהקליפות ראויות לצביעה - ייתכן לומר, שקליפות תפוחי-אדמה, שאין להן כל שימוש, אין צורך לשומרן בקדושה. מדברי הרמב"ם (הל' תרומות פי"א ה"י) עולה כדעה הראשונה, ואלו דבריו: 

עוקצי תאנים... וקליפי אבטיח, וקליפי אתרוג... אף על פי שאין בהן אוכל - הרי אלו אסורין לזרים.

וכבר הוכחנו לעיל שמן הסתם יש בהן מיץ, ויש בני אדם המוצצים אותם, ולכן יש להתייחס אליהן בקדושה. ואם כן, הוא הדין לקליפות תפוחי- אדמה שנשארה בהם שאריות מזון, שיש להתייחס אליהן בקדושה, מה גם ששאריות הפרי ראויות למאכל בהמה. ומן הראוי אפוא לקלף תפוחי-אדמה אלו, קילוף דק ועדין 293. קילוף במכונה המיועדת לכך הוא הטוב ביותר, מפני שרק הקליפה החיצונית מתקלפת בה, מבלי שיתלוו לכך חלקים מן הפרי עצמו. בגזר, למשל, עדיף לגרד אותו (בעזרת צמר פלדה וכדו') מאשר לקלוף אותו. פסולת הגרידה אינה קדושה, ומותר להשליכה לאשפה.

282 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח' סעי' י"ג).

283 וכ"כ מהר"י קורקוס (שם). ועי' "שבת הארץ" (אות א' והע' 2).

284 ברכות (ל"ו ע"ב); שו"ע (יו"ד סי' רצ"ד סעי' א').

285 ועי' "שבת הארץ" (פ"ז הט"ו אות א' והע' 5).

286 כגון: אגוזי פקאן. 

287 רמב"ם (תרומות פי"א ה"י). ועי' "שבת הארץ" (פ"ה הכ"א אות א')

288 מובאת בירושלמי (תרומות פ"ד ה"ו).

289 ביאור הגר"א (לירושלמי שם).

290 פני משה (לירושלמי שם).

291 מנחת ביכורים (לתוספתא שם).

292 ועי' "שבת הארץ" (פ"ה הכ"א אות ב').

293 עפ"י משפט כהן (סי' פ"ה). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח' סעי' י"ז והע' 25).