פרק כז - השמיטה ושנת החורבן

פרק כז - השמיטה ושנת החורבן

בהרבה קהילות נוהגים להכריז בליל תשעה-באב על מנין השנים לחורבן בית תפארתנו, שיבנה במהרה בימינו. מכיון שהשנה שנת השמיטה יש למנות את השנים לחורבן על פי ההלכה המקובלת בידינו, שהשנה היא שנת השמיטה.

א. מה ענין שמיטה אצל מנין שנות החורבן?

הקשר הוא הדוק. מסורת בידינו שהשנה בה חרב המקדש - מוצאי שביעית היתה (עבודה זרה ט' ע"ב ורש"י ד"ה נטפי ; ערכין י"א ע"ב). לדעת הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ד) הכוונה היא לשנה שאחרי החורבן, כי החורבן היה בסוף השנה, בחודש אב, וכוונת הגמרא - לשנה שלמה, המתחילה מתשרי, שהיא היתה במוצאי שביעית. החורבן עצמו היה אפוא בשנת השמיטה. צא וחשוב כמה שנים עברו מן החורבן, חלק אותם ל7-, והתוצאה שצריכה להתקבל היא שנת השמיטה.

ב. בואו חשבון

אם נעשה חשבון כזה, נתאכזב...

לפי המקובל בפי הבריות, שנת החורבן היתה ג' אלפים תת"ל לבריאת העולם (3830) שהיא שנת 70 למניינם. כלומר, שנת, תשס"א היא שנת 1931 לחורבן. אם נחלק 1931 ל7-, התוצאה תהיה 275 ושארית 6. כלומר שנה זו אינה שנת השמיטה, לכאורה, אלא השנה שלאחריה!.. 

אולם מאחר שלפי ההלכה, שנת תשס"א היא שנת השמיטה, על פי מסורת רצופה מדור דור - וכמו שקבע הרמב"ם, שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות - עלינו למנות את שנות החורבן בהתאם להלכה. והשנה היא אפוא 1932 לחורבן. נמצא שלדעת הרמב"ם החורבן היה בשנת ג'תתכ"ט - 69 למניינם; דבר הנוגד לכאורה את הידוע לנו.

לדעת רש"י (ע"ז ט' ע"א ד"ה מ"ח שנה), החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח (172 שנה לפני תחילת האלף הרביעי), דהיינו: 68 למניינם. אך היתה זו מוצאי שביעית, ולדעתו השמיטה היתה אמורה לחול כבר בשנת תש"ס. אולם מנהג ארץ-ישראל, הקובע להלכה, הוא ששנת תשס"א היא שנת השמיטה. ולכן אין מקום למנות את שנות החורבן לשיטת רש"י, אלא לשיטת הרמב"ם והגאונים. שיטת רש"י בוודאי אינה תואמת את המקובל אצלנו באשר לשנות החורבן 485.

ג. המנין למעשה

בלוחות שונים מצויים שני מניינים לשנת החורבן: 1933 שנה ו–1931 שנה. לאור דברינו, שני המניינים אינם מדוייקים. בחוץ לארץ אולי לא היתה חשיבות הלכתית למנין, והפרש של שנה או שנתיים לא העלה ולא הוריד. אולם בארץ, שהשמיטה נוהגת בה למעשה, מן הראוי לתאם בין המנין לחורבן לבין השמיטה (שמיטת כספים אמנם נוהגת גם בחוץ לארץ 486, אולם לא בכל מקום קיימוה) 487. הילכך על פי ההלכה מן הראוי להכריז בשנת תשס"א על 1932 שנה לחורבן בית תפארתנו שייבנה במהרה בימינו אמן, כדי שהמנין יתאים לשנת השמיטה. אולם מנין זה יסתור את המנין המקובל על פי הכרונולוגיה ההיסטורית. מה עושים?

ד. דת ומדע בשיטת הרמב"ם

מכיוון שהרמב"ם הוא העומד במוקד דיוננו, מן הראוי שנלך בשיטתו בהתייחסותו לנושא מסוג זה. בימיו קבע המדע כ"אמת מוחלטת ובלתי מעורערת" שהעולם קדמון, כביכול, ומעולם לא נברא. דבר זה עמד בסתירה לאמונתנו בדבר בריאת-העולם בזמן ידוע, המתבטא במנין שנות העולם וימי השבוע. השבת הרי מעידה על בריאת העולם, בניגוד למה שהיה מקובל במדע (כידוע, המדע היום אינו מחזיק עוד בהנחות אלו, והדעה המקובלת יותר היא שהעולם נברא).

שיטת הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב' פרק כ"ה) היא, שאילו היה משוכנע במלוא הכרתו שהוכחות המדע הן אכן מוחלטות בצורה ודאית, ללא כל עוררין, היה מפרש את מושג הבריאה שלנו במשמעות שונה, שלא תסתור את הנחות המדע. ואכן הבריאה אינה משמשת אצלו כעיקר מעיקרי האמונה; ואף את הוכחותיו למציאות ה' הוא בונה על סמך הנחות המדע שהעולם קדמון. אולם מאחר שהמדע אינו יכול להוכיח את קדמותו של העולם בצורה חד-משמעית, אלא רק בדרך ההשערה, וההנחה שהעולם קדמון אומצה על ידו בצורה שרירותית - אין הוא חייב לקבל את מסקנות המדע, ולכן הרמב"ם מעדיף את מסורת ישראל ואמונתו שהעולם נברא. 

ה. התיאום בין ההלכה לבין המדע

אף בענייננו נלך בדרכו. אם אכן הלוח המקובל בספרי ההיסטוריה הוא ודאי ומוחלט, ללא כל עוררין, אין לנו כל בעיה בדבר שנות השמיטה. מסורת חז"ל הקובעת שהחורבן היה במוצאי השמיטה (עבודה זרה דף ט' ע"א) עולה בקנה אחד עם מנין שנות השמיטה המקובל אצלנו. וזה החשבון:

שנת 70 למניינם, שבה אירע החורבן, היתה במוצאי שמיטה. השמיטה היתה אם כן בשנת 69 למניינם. נחסיר 69 מ2001- והתוצאה שנקבל היא: 1932. נחלק 1932 ל7-, והתוצאה שנקבל תהיה: 276 ללא כל שארית! שנת תשס"א היא אכן שנת השמיטה, כמקובל בידינו מדור דור. חישוב זה מבוסס על דעת רש"י ועוד, שהחורבן היה במוצאי השמיטה (אלא שלפי המניין שהיה נקוט בימיו שנת החורבן הייתה 68 למניינם).

הרמב"ם אמנם סבר שהחורבן היה בשנת השמיטה, אלא שהחורבן לפי חשבונו היה בשנת 69 למניינם. אך אם נניח ששנת 70 למניינם היא אכן שנת החורבן, ואותה שנה היתה מוצאי השמיטה, כפשט דברי חז"ל, חשבוננו עולה יפה. מסתבר שגם רש"י והרמב"ם היו מאמצים חשבון זה אילו היו משוכנעים באמיתותו. 

אולם הם הסתמכו על חישוב מסויים שהיה נחשב כנכון בימיהם, כשם שאנו מסתמכים על חישובים הנחשבים כנכונים בימינו, אך ייתכן שאינם מדוייקים. 

ו. אמת מדעית ואמת ודאית

האמת צריכה להיאמר, כעקרון מנחה לכל שאלה העלולה להתעורר במדע, שהמושג "אמת מדעית" אינו אמת ודאית. הביקורת, ההתלבטות, החשדנות וערעור המוסכמות הן אבני היסוד של המדע. "הספק הוא אבי אבות המדע" (אפלטון ב"תיאיטיטוס"). אין אפוא אמת מוחלטת במדע, אלא השערות, הנחות והסתברויות, שייתכן שהן קרובות לאמת, ולפעמים אף אמיתות נכונות, אך לא בהכרח. גם כשהדבר מקובל ומוסכם, פעמים שאינה אלא אופנה שיסודה באמון שרירותי בבעלי ההשערה, בגלל מעמדם וסמכותם בעיני הבריות 488. 

ייתכן שמדע הכרונולוגיה, בו אנו עוסקים, מדוייק יותר. אולם עדיין יש מקום לבדוק אם כל הנתונים וכל המסקנות לא ניתנים לערעור.

הנה שמענו לאחרונה על מדענים המטילים ספק במה שאירע, לפי הידוע לנו, במצדה. ואכן, מבחינה מדעית טהורה איש לא יודע אם סיפור מצדה הוא אמיתי או לא. וזאת למרות שהמקור ממנו אנו שואבים, יוסף בן מתתיהו, נחשב לאמין בדרך כלל (אם כי לא באופן מוחלט, ובין היתר תיאורו המשופץ על קורותיו ביודפת. כמו כן אין ספק שהנאום ששם בפי אלעזר בן יאיר אינו אותנטי). ואולי יימצא היסטוריון שיגלה שבכל זאת חשבוננו צודק. הייתי מציע לכל אדם רציני לא לקבוע מסמרות בדבר, עד שיבוא תשבי יתרץ קושיות ובעיות ויבשר את גאולתנו בקרוב. 

485 חשבונותיהם של רש"י והרמב"ם מתבססים על מנין השטרות, שיש כמה השערות מתי התחיל: בשנת 310, 311 או 312 לפני הספירה, למניינם. ומכאן הבדלי החישובים.

486 עי' שו"ע (חו"מ סי' ס"ז סעי' א').

487 שו"ע (שם).

488 וראה מאמרנו: אובייקטיביות וסובייקטיביות בביקורת המדעית (בבטאון בד"ד, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, גליון 2).