פרק ב - העברת עציץ

פרק ב - העברת עציץ

שאלה

מי שיש לו עציץ בתוך הבית, האם רשאי להוציא אותו החוצה? ההנחה היא שמדובר בעציץ לא נקוב, כלומר שמתחתיו יש משטח מנתק, כמקובל כיום ברוב העציצים המוחזקים בבית, כדי לקלוט את עודפי המים (בעציץ שנופו מתפשט החוצה, המשטח המנתק צריך להיות רחב יותר, כדי להכיל גם את הנוף) 15.

בעציץ לא נקוב אין איסור מהתורה לעשות מלאכות בשביעית; אך הפוסקים כתבו שיש בכך איסור מדרבנן (אין מקור מפורש לכך בש"ס; אך מצינו בתרומות וכלאיים שרבנן גזרו בעציץ שאינו נקוב, לכן מסתבר שהוא הדין בשביעית) 16.

השאלה אפוא היא, האם עצם הוצאת העציץ יש בה מלאכה בשביעית?

א. דעת ה"חזון-איש"

לדעת ה"חזון-איש" (שביעית סי' כ"ב ס"ק א'), הוצאה מהבית החוצה יש בה מלאכה. הוא לא נימק פסק זה, והיה מקום לומר בכוונת דבריו שבבית יש להתיר מלאכות בשביעית, כי בית אינו "שדה", והתורה אמרה (ויקרא כ"ה ד'): "שדך לא תזרע". בית אינו מקום זריעה, בדרך כלל, ולכן הירושלמי 17 הסתפק אם מותר לזרוע בשביעית בתוך הבית. ו"פאת השולחן" 18 פסק להקל בזריעה בבית. אמנם ה"חזון-איש" עצמו (שם) הכריע לחומרא בשאלה זו, אך זאת רק מספק; ולכן יש מקום גם להחמיר לאידך גיסא, שאכן הזריעה בבית אינה נחשבת זריעה גמורה, ובהוצאת העציץ החוצה יש שינוי לרעה מבחינת ההלכה: העציץ שהיה עד כה במקום שאיננו נחשב כ"שדה", הראוי לזריעה, הוצא למקום הנחשב לשדה פתוח, הראוי לזריעה. ואם כן, הוצאה זו גופא יש בה מעין זריעה האסורה בשביעית.

במילים אחרות, אמנם אין כאן זריעה חדשה במציאות, אלא זריעה חדשה מבחינה הלכתית. ולפחות תולדת זריעה יש כאן 19.

ב. דעת הרב שלמה זלמן אויערבך  

הגרש"ז אויערבך זצ"ל ("מנחת שלמה סי' מ"א אות ג') חולק על פירוש זה בדברי ה"חזון-איש". שינוי הלכתי אינו נחשב לעבודה לעניין שביעית. כשם שמותר לקנות מגוי שדה שנזרעה על ידיו בשנת השמיטה, למרות שעל ידי קניית השדה הצמחים הזרועים בה עוברים ממצב של היתר למצב של איסור - שינוי הלכתי זה אינו נחשב לעבודה אסורה. ועל כרחך צריך לומר שהמעבר מהבית החוצה משנה את התנאים הפיסיים של הצמח והוא יוכל לצמוח יותר טוב. תוספת אור, אוויר וכדו' - כמוה כתוספת דשן וחומרים אחרים, ולכן היא אסורה. ואכן ה"חזון- איש" עצמו 20 מגדיר "בית" לעניין שמיטה, כמקום הגורם לרועץ לצמחים שבו; שאם לא כן, דינו כשדה רגיל.

ג. המסקנות למעשה

א. נמצא לפי זה שלא כל הוצאת עציץ אסורה. רק הוצאה ממקום שבו הצמח מתפתח פחות טוב, למקום שהוא מתפתח יותר טוב, תהיה אסורה, ככל מלאכה חקלאית שהיא "לאברויי אילנא". אך אם ההוצאה אינה מעלה, וכל שכן כאשר היא מורידה את אפשרותו של הצמח להתפתח - ההוצאה תהיה מותרת.

ב. מאידך גיסא, צמח הנמצא במצב חמור, והוא עומד להתנוון, יהיה מותר להוציאו למקום אחר כדי להצילו לבל יינזק. דבר זה נחשב "לאוקמי אילנא".

ג. העברת עציץ מבית לבית: מכיוון שההוצאה החוצה היא זמנית ולא נועדה לשם השבחת הצמח – היא תהיה מותרת 21. 

ד. הוצאת הצמח מהבית החוצה בלילה, כשאין אור שמש ואין כרגע שום תועלת בכך, ספק אם היא אסורה. עצם הוצאת העציץ ממקום חסוי למקום גלוי אינה מלאכה אסורה. רק שיפור התנאים הוא שאסור, ובלילה התנאים אינם טובים יותר בחוץ מאשר בפנים. אמנם זריחת השמש תביא לצמחים תועלת רבה, אולם אין זו אלא גרמא עקיפה. אך יש להעיר שגרמא בשביעית חמורה יותר מאשר גרמא בשבת, כי בשמיטה המטרה היא "ושבתה הארץ" (ויקרא כ"ה ב'), ובגרמא הארץ אינה שובתת 22. עם זאת רבו הסוברים שגדרי המלאכה בשביעית אינם שונים משבת, ולכן אין להחמיר בגרמא בשביעית 23 (לפחות מדאורייתא) 24. לכן נוהגים לסמוך על כך רק בשעת הדחק.

15 עפ"י המשנה במסכת עוקצין (פ"ב מ"ו). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 199, 215-216); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק י"ט סעי' ד2/ והע' /5ג). 

16 ראה לקמן (פרק ט') בענין גידול במצע מנותק.

17 ערלה (פ"א ה"ב).

18 סי' כ' (בית ישראל ס"ק נ"ב).

19 עי' שבת (פ"א ע"ב). 

20 שביעית (סי' כ' ס"ק ו).

21 הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שם). ובקובץ "מפרי הארץ" (ח"א עמ' 9) כתב שהדבר מותר ככל פעולה הנעשית למטרה שאיננה חקלאית (ראה לעיל פרק א' אות ג', ולקמן פרק כ' אותיות ג'-ה'). ועי' בהרחבה ב"מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק כ"א סעי' כ"ג והע' 32-38).

22 עי' במאמרו של הגרב"צ עוזיאל זצ"ל ("התורה והמדינה" ח"ד עמ' קמ"א ואילך). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"א אות ה').

23 הגריא"ה הרצוג ("פסקים וכתבים" ח"ג סי' מ"ז אות ד'). ועי' "שבת הארץ" (שם).

24 ויש להעיר שהוצאת עציץ בלילה למקום שבו "סוף חמה לבוא" – חמורה יותר מגרמא: עי' סנהדרין (ע"ז ע"א).