סימן ז "פוקו זרעו בשביעית", האומנם?!

סימן ז "פוקו זרעו בשביעית", האומנם?! *

* מאמר זה נכתב כתגובה להצעה שפורסמה ב"הצופה" בחודש אדר תשנ"ג. על פי אותה הצעה, יש להימנע לחלוטין משימוש ב"היתר המכירה" בשנת השמיטה, ובמקום זה לפעול על פי היתרו של ר' ינאי (סנהדרין כ"ו ע"א), שאמר: "פוקו זרעו בשביעית, משום ארנונא". לפי הצעה זו, נדרש היה לבחון מה נדרש לגדל משום "חיי נפש", ולגדל את הגידולים הללו מבלי להסתמך על מכירת הקרקע; ואילו את שאר הגידולים – להשבית לחלוטין. 

הצעה זו ראויה לעיון. מגמתה היא להימנע ממכירת אדמות ארץ ישראל לנוכרי בשמיטה. ואכן כולנו שותפים למשאלת לב זו. אולם מן הראוי לבדוק אם האלטרנטיבה שהוצעה אכן טובה ממכירה לנוכרי.

הרעיון הבסיסי של אותה הצעה היא להסתמך על הכרזתו של ר' ינאי (סנהדרין כ"ו ע"א): "פוקו וזרעו בשביעית!", וכדי שתהיה הצדקה להכרזה זו יש לקבוע את גבולות הנחיצות ולהתיר חיי נפש בלבד. 

א. עבודה משום "חיי נפש"

לענ"ד הצעה זו דחויה מכמה פנים:

א. הפן העובדתי: מה הם "חיי נפש"? עקרונית, ניתן להימנע שנה שלמה מאכילת ירקות ולהסתפק באכילת פירות בלבד. הרי עד לפני כמה שנים לא היו בנמצא בחורף, עגבניות ומלפפונים ושאר ירקות, שהשוק מוצף בהן עתה בכל השנה כולה ב"ה. הבעיה החריפה ביותר בירקות היא היצוא לחו"ל. אין ספק שהפסקה של שנה אחת ביצוא, פירושה איבודו הגמור של שוק זה לשנים רבות אחר כך. שוק זה הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בגידול הירקות. אפשר כמובן לטעון ש"חיי נפש" מתייחסים גם לפרנסתו של החקלאי; ומאחר שפרנסתו של החקלאי במשך כל שבע השנים תלויה בשיווק לחו"ל - הבאת גורם זה בחשבון תיחשב "לחיי נפש". אם כי יש לטעון ש"חיי נפש" אלו אינם מצדיקים חיי רווחה אלא שכר מינימום בלבד. ואם כן אין הצדקה להתיר בשביעית זריעה בהיקף כה רחב המאפשרת לחקלאי חיי רווחה ולא רק "חיי נפש" מצומצמים בלבד. ויש מקום להתיר רק את הנחוץ למניעת איבוד השווקים בחו"ל בלבד, ותו לא.

ב. הפן הכלכלי: מי קבע שדווקא גידולים חד-שנתיים הם הם משענת לחמו הבלעדית של החקלאי? מומחים טועים שיש להמיר חלק גדול מהגידולים החקלאיים המקובלים בגידולים אחרים, החוסכים במים, שיהיו ריווחיים יותר. נכון הדבר, שבשמיטה זו עדיין לא הוצעה אלטרנטיבה מתאימה. אך גם "חיי נפש" אין בגידולים אלו דווקא. 

ג. ואשר לפן ההלכתי 62: שני פירושים נקטו בעלי התוספות (סנהדרין שם ד"ה משרבו) בהסבר הכרזתו של ר' ינאי: בפירוש הראשון - משום ששביעית בזמן הזה מדרבנן. ובשני - משום פיקוח נפש. הפירוש הראשון טעון הסבר: מה בכך ששביעית בזמן הזה דרבנן? היכן מצינו שיתירו איסור דרבנן לצורך פרנסה בלבד? על כרחך צריך אתה לומר שהמדובר במצב כלכלי כה דחוק עד שהדבר גובל בסכנת רעב חמורה, בפרט בהיקף ציבורי כה רחב.

זאת ועוד. לדעת האדר"ת (רבה של ירושלים בתחילת המאה למנינם וחותנו של הרב קוק), לפי המצב המשפטי שנהג בארץ - הן בימי שלטון רומא והן בימי השלטון הטורקי - הבעלות על הקרקעות היתה בידי השלטון הנוכרי, ומצב זה כשלעצמו היה בו מעין מכירה לגוי (כך כתב האדר"ת בשם ר' יואל משה סלומון, ממייסדי פתח-תקוה) 63. וכנראה, זוהי גם דעת רש"י (סנהדרין שם ד"ה אגיסטון). עול המיסים הכבד, מלבד הלחץ הכלכלי הקשה שהיה בו, הכיל בעצם הטלתו גם את ההכרה בבעלות הנוכרית על הקרקעות; ובכך הפקיע את קדושת הקרקע לענין שביעית. בשלטון ישראל נשמט יסוד זה, ולא ניתן אפוא לסמוך על הנימוק הכלכלי בלבד. (אמנם עובדת קיומו של השלטון הישראלי, יש בה גם כדי להחליש את היתר המכירה, שהתבסס בין היתר על הבעלות הנוכרית הכללית על הקרקעות בארץ ישראל; אך ודאי וודאי שללא המכירה היה המצב חמור יותר).

ב. "הקל הקל תחילה"

על פי כללי הפסיקה הנקוטים בידינו, כשיש אילוץ לעבור עבירה כלשהי, חייבים אנו למעט באיסור ככל האפשר. למשל, חולה מסוכן "מאכילין אותו הקל הקל תחילה" (יומא פג ע"א). אם אפשר לעבור איסור דרבנן, מנועים אנו מלעבור על איסור מהתורה. כמו כן, איסור שעונשו קל קודם לאיסור שעונשו חמור יותר.

אף בנדון דידן, אם יש ביכולתנו להימנע מלעבד את הקרקעות באיסור, ולעבוד בהן בהיתר לאחר שמפקיעים מהן את קדושתן - ודאי שחובה עלינו להשתדל ולהשתמש בדרך השנייה, של הפקעת הקדושה, מאשר להתיר את העבודות בקרקעות כמות שהן בקדושתן.

ג. משמעותה של המכירה

אלא שהנחת היסוד של ההצעה המדוברת היא שאין נפקא-מינה בין אם השדות נמכרים ובין אם לא. לדעה זו, אין למכירה כל משמעות. ולא היא! יש למכירת השדות לנוכרי משמעות אמיתית. חקלאי שנמצא במצב כלכלי קשה - מוכן, לצערנו, גם למכור את אדמתו לנוכרי. אם אכן השמיטה עלולה לגרום למשבר כלכלי חמור ביותר - המכירה הזמנית אינה פיקציה. היא נעשית זמנית לשנה-שנתיים כדי להציל את יתר השנים. ואם המצב אינו כה חמור, אזי יש לשמור על השמיטה כהלכתה, ללא כל אמתלאות, ללא מכירה וללא כל היתר אחר.

לענ"ד יש מקום להשתמש בהיתר המכירה בדרך הקרובה למציאות הריאלית הקיימת. כאמור לעיל, הבעיה החריפה ביותר בשמיטה היא שאלת היצוא של הירקות והפרחים לחו"ל. התקשרויות עם רשתות השיווק בחו"ל הן ארוכות טווח, וביטול שנה אחת של היצוא היא נזק בלתי הפיך. אפשר להשתמש במצב הנתון ומהמכה עצמה לתקן רטייה. הכיצד?

ניקח, למשל, את רשת השיווק האירופאית הגדולה "מרקס אנד ספנסר". חברה זו חותמת עם מגדלי הירקות בארץ הסכם לטווח של כמה שנים מראש. אפשר אפוא להפוך חוזה זה למעין מכירה. ולתת לאירופאים בעלות מסוימת על הקרקעות לצורך גידולם של הירקות, לתקופה מוגבלת. הירקות גדלים אפוא בקרקע נוכרית, ומופקעות מהם הלכות שביעית. הגידול והיצוא מותרים, ואין כאן פיקציה ולא הערמה, אלא דרך ישרה ולגיטימית.

זהו הכיוון שיש ללכת בו, לענ"ד, כדי שנוכל גם לקיים את השמיטה כהלכתה וגם להחזיק את המשק לבל יתמוטט, עד אשר נזכה לקיום מצוות השמיטה על כל כללותיה ופרטותיה כדת וכדין במהרה בימינו.

62 עי' במה שנכתב על כך בהרחבה ב"שבת הארץ" עם "תוספת שבת" (פ"א הי"א).

63 מכתבו של האדר"ת מופיע בנספח ל"שבת הארץ".